תוספתא כפשוטה על מעשרות א:ה

13-14. היתה שנייה ונכנסה שלישית וכו'. מעיני המפרשים נעלם לפ"ש שברייתא זו הובאה בירושלמי שביעית (פ"ז ה"ו, ל"ז ע"ג): והתני הסיאה והאזוב והקורנית [מ]שהובילו. 13 כצ"ל. ובירושלמי ד"ו וכן בכי"ר: שהובילו. ובנוסח הרש"ס: משהובילן, וצ"ל: משהובילו. (לחצר אבל) 14 ברור שיש כאן הוספת סופרים שלא הבינו את העניין. אם היתה שנייה נכנסת לשלישית שלישית. מששית לשביעית ששית וכו', לית כאן משישית לשביעית שישית, אלא שביעית. וכבר שער בס' ניר לירושלמי שם שהכוונה לברייתא שלנו. 15 והיא "משהובילו" היא "משהבינו", עיין בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ז, מ"ג ע"א: אנן תנינן אובין. אית [תניי] תני אוביל וכו'. ובקהלת זוטא פ"ה, ה', עמ' 104: שהוא מוביל הלכה לפניו. וכצ"ל בוי"ר פכ"ב, א' (במקום: מקבל הלכה), כמו שהגיה לנכון הר"ח אלבק בהשלמה לבראשית רבתי לר"מ הדרשן, סוף עמ' 272 ואילך. ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 89.

15. רבן שמעון בן גמליאל אומ' וכו'. כעין ברייתא זו לעיל שביעית פ"ב שו' 21, עיין מש"ש.

16-17. על מה נחלקו על האובין וכו'. בד בטעות: על האונין. ובכי"ע: על האיבין. וכנראה שצ"ל: על האיבון, כלומר על הייבון ("משייבינו" לעיל שו' 13), וזו היא תחילת הגמר בשיחים מן המינים שנזכרו לעיל. ורשב"ג מפרש שהרישא היא מחלוקת ב"ש וב"ה.

18. היה מפקיץ ראשון ראשון וכו'. בירושלמי (פ"א ה"ה, מ"ט ע"א): היה מפקס ראשון ראשון ומשלק וכו'. ועיין במה"פ שם ד"ה היה. ובמשנתנו (פ"א מ"ה): הקשואים והדלועים משיפקסו 16 וכ"ה בכי"מ ובבבלי, ובמשנה שבירושלמי (משיפקיסו). אבל בכ"י פ' בבבלי (עיין דק"ס ב"מ, עמ' 264, הע' ע'): משפיקס. ובמשנה הוצ' לו, קויפמן ופרמה: משיפקס (בכ"י פרמה: משייפקס, אבל מנוקד כבנין פיעל). וכ"ה בכל כתה"י עם פיה"מ להר"מ. ובפיה"מ שם (כ"י על קלף משנת ה' אלפים ע"ז): משיפקס ומשישלק וכו', קאלו פי אלתלמוד מן דו ירים פקסוסיא, מן דו ירים שלקוקיא. ועיין בכר ליקוטים מס' המספיק (החלק הגרמני), עמ' 66, הע' 2. ולפי כל הגירסאות אפשר לפרש שהפיקוס נעשה מאליו. עיין מ"ש להלן בפנים. וכו', אבטיח משישלק וכו'. ופירשו בירושלמי שם: מאן די ירים פקסוסיה, מאן די ירים שלקוקיה, כלומר, משיסיר 17 עיין מ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ' כ"ג על "מאן", מן, מי, אחרי. את הפקס שלו, משיסיר את השלקוק שלו. ומשמע מתוך הלשון שהפיקוס נעשה בידי אדם. ובבבלי (ב"מ פ"ח ב'): משינטל פיקס שלהם. ופירש"י: והוא פרח הגדל בראשו ודבוק בו, ולאחר זמן הוא נופל בתלוש. ומתוך פירושו (בביצה י"ג ב' ד"ה ושלא פקסו) משמע שאין כאן תאור של הפקס גרידא, אלא שלרש"י עצם הפיקוס נעשה מאליו. ועיין היטב במאירי ביצה שם, ברא"ה ובדק"ס שם עמ' 27 הערה נ'. ור"ח פירש (לפי שטמ"ק ב"מ פ"ח ב'. ועיין ערוך ערך פקס): השער הצומח בקישואין ובדלועין, כמו נוצה, כשהן קטנים, וכשמתגדלין נושר, ואותה הנשירה - פיקוס. ולכאורה אין בין רש"י והר"ח אלא שלפירש"י הכוונה לפרח שבראשם, ולר"ח לשער שעליהם, אבל הפיקוס עצמו נעשה מאליו. ובריבמ"ץ ובר"ש (פ"א מ"ה) קבלו פירוש זה, אלא שהוסיפו שמשנתנו מדברת כשתלשן בינוניים, ועדיין לא נשר השער שלהם, והבעלים מפקסים אותם, עיי"ש. ומוכרח שאף הר"ח פירש כן, עיין בגירסתו בביצה שם. ואף הר"מ פירש שהכוונה לשער שלהם, והפיקוס נעשה בידי אדם, עיין פ"ג מה' מעשר ה"ח. וברור שעלינו לקבל את פירוש רוב הקדמונים, כלומר, שהכוונה להסרת השער, והרי כל המינים הללו מכוסות מעין נוצה דקה כשהם צעירים, כפי שאנו יודעים מן המציאות, ואין פַקֵס אלא ποκίζειν, לגזוז את השער, 18 כבר פירשו החכמים שפקס היא מלשון יון πέκος, צמר ושער גזוז, עיין במלונו של קרויס למלים שאולות מלשון יון ורומי, עמ' 475, ערך פקס. ו"מאן דו ירים פקסוסיה" שבירושלמי פירושו משיסיר פסקוסיה (מיתטיסיס רגיל במלים שאולות), כלומר את הפיסקוס שלו. ואין πέσκος אלא πέκος הנ"ל. אבל במלונו של היזיכיאוס ערך πέσκον מוסיף לה אף מובן של δέρμα, קרום. ועיין בהוספת לעף למלונו של קרויס הנ"ל. ועיין מ"ש להלן. ואפשר שפועל זה כולל אף הסרת הקרום העליון הדק 19 עיין מ"ש לעיל סוף הערה 18. של הדלועין. וכן מעיד פליניאוס (תולדות הטבע סי"ט פכ"ד סי' ע"א) שקרום העליון של דלעת ירוקה הוא רך, ומ"מ נוהגים לגרר אותו אם רוצים לאוכלה. 20 Cortex viridi tener; deradiatur nihilominus in cibis. וכנראה ששער הדלעת היה נושר מאליו בדלעת מבושלת, ובצעירה היו מגררים אותה ומגלחים אותה. עיין ירוש' קדושין פ"א סה"ב, נ"ט ע"ד, בבלי סוטה ט"ז א', ב. ועיין ספרי כי תצא פי' רי"ג ובפי' רבינו הלל שם, ס"ד סע"ב. וכן אמרו אף אומות העולם (אפוליאוס, החמור של זהב ס"ה סי' ט'): cucurbita calviorem, קרח מדלעת. ובאבטיח נקרא קרום זה שלקוק (עיין מ"ש לעיל בשם הירושלמי) מפני שהיו נוהגים להסירו ע"י שליקה, כלומר ע"י הטלת מים רותחים על הדלעת או ע"י טבילה ביורה רותח, ובפעולה זו היו מסירים אף את השערות של הירקות, עיין להלן שו' 19–20 ושו' 20 ומש"ש. וכנראה, שכל המינים הללו היו נאכלים לפעמים ע"י אנשי השדה אף בלי פיקוס, ולפ"ז מתפרש ואם אינו מפקס, ואם אינו משלק (משנתנו פ"א מ"ה) כפשוטו, והיינו שאוכל בלי פיקוס ובלי שילוק.

ומשליק ראשון וכו'. כבר כתבנו לעיל בסמוך שהכוונה היא שהוא מסיר את השלקוק של האבטיח ע"י שליקה, כלומר, ע"י מים רותחים, עיין להלן שו' 19 ואילך ומש"ש שו' 20 ד"ה מלפפונות.

כיון שגמר כל צרכו וכו'. בכי"ע: כיון שליקט כל צורכיו וכו'. ובירושלמי הנ"ל: לא נטבלו עד שיפקס כל צורכו וישלוק כל צורכו. והיא היא. ועיין בבלי ב"מ פ"ח ב'. ובר"מ פ"ג מה' מעשר ה"ח העתיק כלשון התוספתא, עיין במהרי"ק, בכ"מ וברדב"ז שם. ועיין בר"מ ה"ד שם. ולא נאמרו השיעורים הללו (כאן, ומכאן ואילך) אלא במוליך לשוק, אבל במוליך לביתו לא נקבעו עד שיראו פני הבית, כמפורש במשנתנו (פ"א סמ"ה). ועיין ר"מ פ"ג מה' מעשר ה"ב וה"ד ובהשגות בה"ב שם.