תוספתא כפשוטה על מעשר שני ד:יב

45-46. ר' יוסה אומ' לא חילל. וכ"ה בירושלמי דמאי פ"ז ה"ה, כ"ו ע"ב. ובבבלי עירובין ל"ז ב': ר' יוסי אומר מחולל. איפוך (כלומר, תני: ר' יוסי אומר לא חילל), ועיי"ש שהסתייעו מן הסיפא להלן. וטעם ר' יוסי הוא, מפני שאין ברירה, ונמצא שלא סיים מקום לדמים ולא חילל. ועיין לעיל פ"ג שו' 58 ואילך ומש"ש.

46. וחכמים אומ' חילל. בריטב"א עירובין הנ"ל: ר' יוסי אומר חולל. פי' חולל מעכשיו קודם שתעלה הסלע מן הכיס כשתעלה, והיינו דאיכא דין ברירה. וכן מוכח מן הירושלמי והבבלי הנ"ל דמטעם ברירה אתינן עלה, וכן מוכח מעצם הברייתא. 38 עיין להלן הערה 39. אבל בר"מ פ"ד מה' מע"ש הט"ו פסק: האומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה, על סלע שאפרוט מדינר זהב זה, על פונדיון שאפרוט מסלע זה (להלן הי"ג), ה"ז חילל. וסלע שתעלה בידו, או שיפרוט, תהי מעשר. ועיין במהרי"ק ובכ"מ שם שהקשו, שהרי הר"מ פסק שאין ברירה. ובח"ד כתב: "י"ל דה"ט דהרמב"ם כייל ותני כלהו תרתי בבי (כלומר, הי"ב והי"ג כאן) אהדדי ללמד דהא דקאמר על סלע שתעלה הוי דומיא דסלע שאפרוט וכו", עיי"ש. ובס' ישועות מלכו להגר"י מקוטנא (על הר"מ שם) כתב: "ועוד י"ל למה שכתב הר"ש (מע"ש פ"ה מ"א) דדוקא על למפרע אין ברירה, אבל מכאן ולהבא שפיר דמי, א"כ ניחא שהרי כתב רבינו שתעלה, משמע שאז תהיה מעשר, ובש"ס דקמותיב, היינו משום דמשמע ליה באומר למפרע". 39 דבריו צ"ע שהרי בברייתא מוכרחים לפרש שהמעשר חל למפרע, ומטעם ברירה, שאם לא כן למה חולק ר' יוסי, ואיזה הבדל יש בין סלע חדשה ובין סלע סתם. ובפסקי הלכות להגר"ד מקרלין ח"ב, קי"ב סע"ד ואילך, האריך ליישב את דברי הר"מ בטוב טעם, עיי"ש.

מודה ר' יוסה לחכמים וכו'. וכע"ז אף בבבלי הנ"ל. אבל בירושלמי הנ"ל: מאי טעמא דר' יוסי, שאם אמר על הסלע הישנה ועל הדינר הישן שחילל. ובנוסח הרש"ס שם (לפי הירושלמי הוצ' לונץ, ל"ז ע"א) מוסיף: ומודה ר' יוסי שאם א' על הסלע הישינה (!) ועל הדינר הישן או על סלע חדש או על דינר החדש שחילל. וכנראה שהוא צירוף הרב בעצמו ע"פ הירושלמי והבבלי והתוספתא.

47. על סלע חדשה שתעלה וכו'. והעמידוה בבבלי בשאין לו שם אלא סלע אחת חדשה, וממילא נמצא שסיים את מקום הסלע.

48. מודים חכמים לר' יוסה וכו'. ר"מ פ"ד מה' מע"ש הט"ז.

48-49. על סלע שהיתה ביד בני וכו'. בירושלמי הנ"ל: על הסלע שאטול מיד בני, ועל הדינר שאטול מיד בני וכו'. והיא היא.