תוספתא כפשוטה על מעשר שני ג:ז

המוכר פירות לחבירו וכו'. ירושלמי דמאי פ"ז סה"א, כ"ו ע"ב. ועיי"ש פ"ג סה"ב, כ"ג ע"ג, ומ"ש להלן פ"ד שו' 26. ר"מ פ"ו מה' מעשרות ה"ז. ועיין שו"ת הרלב"ח סי' קי"ד, קנ"ט רע"ג. ועיין מ"ש להלן.

25. מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהן. וכ"ה בירושלמי הנ"ל, ובר"מ הנ"ל: ואם ספק שהם קיימין, או אין קיימין, צריך להוציא עליהן מעשרות מפירות אחרות. והר"מ השמיט שצריך לתקן את המעשרות שהפריש מספק, מפני שכבר באר הלכה זו (עיין פ"ה מה' תרומות הט"ז ועוד), ולא בא להשמיענו אלא שצריך לתקן מספק את הפירות שמכר, אעפ"י שאינם ברשותו (מה"פ דמאי פ"ז ה"א, ד"ה המוכר). ובהשגות שם: א"א אני אומר ואותן המעשרות ותרומת מעשר שבהן ספק, והכהן לא יאכלנה עד שיתקן אותם, ולא 15 כ"ה גם בנוסח כ"י ובספרים ישנים, כעדותם של מהר"ש הלוי והרלב"ח, עיין להלן. ממקום אחר, ולבסוף אי אפשר שלא תרקב משום ספק טבל, אלא אם כן חזר בעל הבית ותיקן פירותיו בתנאי, 16 כלומר, שיטול פירות אחרים של טבל כשיעור הפירות שמכר, ויקבע בהם מעשרות בצפונם או בדרומם, ויתנה אם הפירות שמכר אינם קיימים אין בקביעותו כלום, והמעשרות שהפריש על הפירות שמכר הם מעשרות על הפירות שנטל עכשיו, ואם הפירות שמכר קיימים, קביעותו הראשונה קיימת. ונמצא שיש בידו מעשרות וודאי וספק מעשרות, ואין לו פירות מקולקלים. ובתוספתא דמעשר שני אינו כן, אלא יהא קורא שם למעשרותיהם, נראה מיניה וביה קאמר (כלומר, מתקן את המעשרות שהפריש על ספק הנאבד מיניה וביה), ואי אפשר לכהן בלי תקלה. 17 עיין בתוספ' גיטין מ"ז ב' סד"ה טבל ובחי' הרשב"א שם. וכבר האריכו בבאור דברי הראב"ד מהר"ש הלוי בשו"ת הרלב"ח (וציין לו במל"מ במקומו) סי' קט"ו, קס"ו ע"א ואילך, והרלב"ח בסי' קט"ז, קס"ט ע"א ואילך. 18 אבל מ"מ נשאר קושי בדברים, שהרי יש לחשוש שמא נאכל חלק מן הפירות שמכר, עיי"ש ברלב"ח.