תוספתא כפשוטה על מעשר שני ב:ה

19. סלע של מעשר שני ושל חולין וכו'. פיסקא קטועה ממשנתנו (פ"ב מ"ו) והובאה בבבלי ב"מ נ"ה סע"ב. 10 ועיין מ"ש לעיל כלאים פ"ה שו' 28–29 על פיסקאות קטועות של המשנה. ובמשנתנו: מביא בסלע מעות (כלומר, של נחושת), ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו, ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה, מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק, ולא שיקיים כן, אלא חוזר ומחללם על הכסף. ועיין בר"ש שם. ונמצאנו למדים שמוטב שיחלל את הסלע על הנחושת מאשר ליטול את היפה שבהן ולומר: אם היא מע"ש מוטב, ואם לאו, מע"ש בכל מקום שהוא מחולל עליה, מפני שאין מחללין כסף על כסף כששתי המטבעות שוות. 11 עיין בתוספ' ב"מ מ"ה א' ד"ה לפלגי ובפי' הרא"ש למשנתנו.

19-20. מביא בסלע מעות. אבל חומש לא נזכר כאן. ועיין בתוספ' רע"א למשנתנו פ"ב מ"ו. וכבר העיר הגר"י ראזין בצפנת פענח (פ"י מה' מאכלות אסורות הט"ו, צ' ע"ד): "וכן גבי מעות של מע"ש, אם מחללן על מעות אז הוי גדר חילול, ואם על דבר אחר הוי גדר פדיון וכו', ונפקא מינה גם כן דלעניין חילול אין צורך להוסיף חומש, וכעין מ"ש רבינו ז"ל בפ"ה [מה' מע"ש] הי"ג גבי דינרי זהב עיי"ש". והשוה לשון הרדב"ז בפ"ד מה' מע"ש ה"ט ומה"פ בירושלמי כאן פ"ב ה"ז ד"ה והתנינן.

20. בן עזיי אומ' בשתים. כלומר, מביא מעות של נחושת בשתי סלעים, כנגד כל התערובת שנאסרה. ופירשוה בירושלמי (פ"ב ה"ז, נ"ג ע"ג) שגזרו לעשות כן, כדי שידחק את עצמו ויחזור ויחלל את הנחושת על הכסף, 12 שאם לא יעשה כן יהיו לו מעות בשתי סלעים תפוסים למע"ש. ולא ישאיר את הנחושת למעשר שני. ועיין בפי' הרש"ס, ל"ג ע"ב.

סלע של חולין ושל הקדש וכו'. כלומר, והקדש נפדה בכל דבר, ואפילו כסף על כסף, וממילא אין צורך להביא כאן מעות של נחושת.