תוספתא כפשוטה על מעשר שני ב:יב

62-63. ונופו נוטה לחוץ יש למעשר וכו'. במשנתנו (פ"ג מ"ז): אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים, מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ופירשו המפרשים שדנים כאן על המקום באילן, כלומר, בחלק האילן מכנגד החומה ולחוץ אין אוכלין מע"ש ופודין שם מע"ש, ובחלק האילן מכנגד החומה ולפנים אוכלין מע"ש ואין פודין אותו שם. וכן מוכח מן הבבלי במכות י"ב א' ואילך. 36 אבל עיין היטב בר"ח שם. ברם מן הירושלמי (עיין להלן) ומן התוספתא כאן מוכח שדנים כאן בפירות האילן עצמו, והפירות שמחוץ יש להם פדיון כשתלשן, אבל לא לפירות שמבפנים, שכיוון שתלשן בירושלים אין להם פדיון. ובמשנת מעשרות ספ"ג: ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. ובירושלמי שם: מתניתא דב"ש, דב"ש אומרין (מע"ש פ"ג מ"ז) הכל כלפנים. כלומר, בין שהנוף מבחוץ ובין שהנוף מבפנים אין למעשר שני שלו פדיון, מפני שהכל נחשב כלפנים, ואין פדיון לפירות שגדלו בירושלים. ולפי זה "אחר הנוף" שבמשנת מעשרות שם פירושו: אף אחר הנוף (כרב אשי בבבלי מכות י"ב ב'), וכב"ש במשנתנו לעניין בתי הבדים. ברם מן הברייתא כאן מוכח שאין הבדל במקום שגדלו הפירות אלא הכל תלוי במקום שנתלשו שם. ולפיכך נראה שדברי הירושלמי במעשרות "מתניתא דבית שמאי" אינם עונים על הבבא של ירושלים אלא על ערי מקלט שם, וכפירוש הרש"ס במקומו. אבל הבבא הנ"ל שבירושלים הכל הולך אחר הנוף מתפרשת ע"פ התוספתא כאן. ובאילן הולכים אחר הנוף גרידא, כלומר, אחרי מקום תלישת הפירות ממקום גידולם, וכמו שמפורש להלן בסמוך. 37 בתוספתא ערכין פ"ה הי"ד: ירושלים וערי מקלט ומעשר שני הכל הולך אחר הגוף. ונקט ירושלים לחוד ומעשר שני לחוד. ושמא הכוונה לבכורים שנתקדשו, ולוקה עליהם, עיין מ"ש להלן בכורים ספ"א.

63. החזיר נופו לפנים וכו'. כלומר, אעפ"י שגדלו הפירות מחוץ לירושלים מ"מ כשהחזיר נופו לירושלים הרי אין לפירות שלו פדיון, ומיד כשתלשם קלטו אותם מחיצות, אעפ"י שלא נגמרה מלאכתם, וכת"ק אליבא דבית שמאי בפ"ג מ"ו. וכן מפורש בירושלמי מעשרות ספ"ג: תני החזיר את הנוף מבפנים כולו כלפנים. ואתייה כההן 38 כ"ה בכי"ר. ובנוסח הרש"ס: ואתי כהן. ולפנינו בטעות: ואית בהן. תנייא קדמיא בבית (בנוסח הרש"ס: דבית) שמאי, והכוונה לברייתא שלנו, והעמידוה כת"ק הנ"ל. 39 כן הגהתי ופירשתי את הירושלמי לפני כמה שנים. עכשיו מצאתי שכבר קדמני בעיקר הדברים בח"ד לתוספתא כאן, עיי"ש שנדחק בלשון הירושלמי. [מרכבת המשנה ח״ג פ״ב מה׳ מע״ש הט״ו.]

64-65. החזיר נופו לחוץ יש וכו'. כלומר, אעפ"י שהפירות גדלו ובשלו בירושלים, מ"מ אם החזיר את נופו ותלשם מחוץ לירושלים, אף ב"ש מודי שלא קלטום המחיצות במחובר, ולא נחלקו אלא בתלושים שלא נגמרה מלאכתן.

65. בתי בתים שפתחיהן וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: בתיבדין (במלה אחת). ובמשנתנו (פ"ג מ"ז): בתי הבדים וכו'. וכל הברייתא גם להלן ערכין פ"ה הט"ו (ושם בכי"ו: בתי בית דין). ופירש הר"מ בפיה"מ: ואמר בתי הבדים לפי שהבדים ידועים לעולם שהם על זו הצורה. ר"ל בחומות המדינה הם בתי הבדים.

66. אין פודין בהן מעשר שני וכו'. וכ"ה להלן בערכין הנ"ל. ובמשנתנו הנ"ל: בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ. או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים. ב"ש אומרים הכל כלפנים. ובית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ובירושלמי שם: אמר ר' לעזר לחומרין וכו'. 40 ההמשך שם משובש. וכנראה שר' לעזר מפרש את דברי בית הלל, עיין מ"ש להלן שו' 71. והתוספתא כאן מפרשת את דברי ב"ש שלא אמרו ב"ש הכל כלפנים אלא לחומרא, ואין פודין בהם מע"ש, כבירושלים עצמה, אבל אין אוכלין בהם קדשים קלים, כחוץ לירושלים. וה"ה שהולכים לחומרא במע"ש עצמו, אין פודין אותו שם, ואין אוכלין אותו. וכן בפיה"מ להר"מ: ומאמר ב"ש הכל כלפנים לחומרא, וכן נתבאר בתוספתא, ר"ל שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו. אבל בריבמ"ץ שם: הכל כלפנים. ואוכלין שם קדשים קלים ואין פודין שם מעשר שני. והוא נגד התוספתא כאן.

67-68. ובית הלל אומ' מכנגד וכו'. כמשנתנו הנ"ל. וסובר הת"ק שלב"ה מכנגד החומה כלפנים דינו כירושלים לכל דבר, ואוכלין שם קדשים קלים ומע"ש, ומכנגד החומה ולחוץ דינו כחוץ לירושלים לכל דבר ופודין שם מע"ש. וכן פירש את התוספתא בפיה"מ להר"מ הנ"ל.

69. אמ' ר' יוסה זו משנת וכו'. בירושלמי פ"ג סה"ז, נ"ד ע"ב: דתני א"ר יוסי זו משנת ר' עקיבה, אבל דברי הכמים הרי אלו כלשכות, 41 כ"ה בנוסח הרש"ס, נ"א סע"ב. ולפנינו בטעות: הבדילו כל הלשכות, וצ"ל: הרילו (=הרי אילו) [כ]כל הלשכות. ועיין בפי' הרש"ס שם שציין לתוספתא כאן. וכל הלשכות הולכין אחר פתהיהן. ועיין בשנות אליהו ובפ"מ שם.

משנת ראשנה. וכע"ז בד ובכי"ע. ולהלן ערכין הנ"ל: משנה הראשונה. ושמא צ"ל כאן: משנת ראשונים וכו', ואמר כן לשבח, שהלכה כמותם (ושלא כסיגנונו במשנת סנהדרין פ"ג מ"ד), עיין בירושלמי שהעתקנו לעיל. ועיין לעיל שו' 10.

69-70. בית שמיי אומ' אין פודין וכו'. וכ"ה להלן בערכין הנ"ל. ובדברי ב"ש אין הבדל בין משנת ר"ע ובין משנת ראשונ', ולא נחלקו אלא בדברי ב"ה.

71. הרי הן כלשכות וכו'. כלומר, כמשנתנו פ"ג מ"ח, וכמבואר להלן. ובר"מ ספ"ב מה' מע"ש: בתים שבצד החומה שפתחיהם לפנים מן החומה וחללן לחוץ, מכנגד החומה ולפנים, כלפנים לכל דבר. ומכנגד החומה ולחוץ, אין אוכלין שם ואין פודין שם, להחמיר. היה חללן לפנים ופתחיהם לחוץ, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ, פודין בו ואין אוכלין. ומכנגד החומה ולפנים, אין אוכלין שם ואין פודין להחמיר. ולפ"ז הולכים אחרי הפתח והחלל, ואם הפתח והחלל לצד אחד דינו כאותו צד לכל דבר, ואם הפתח והחלל לשני צדדים נותנים על המקום חומרות פנים וחומרות חוץ. וקרוב לוודאי שרבינו סמך על הירושלמי למשנתנו (שהוא משובש בהוצאות), כמו שפירשו המפרשים. 42 אבל אין סתירה בין חיבורו לפיה"מ, מפני שבפיה"מ פירש את דברי ב"ש וב"ה לפי משנת ר"ע, כעדות התוספתא. ובמאירי מכות י"ב א' (עמ' נ"ח): בתים שכנגד החומה, אם היו פתחיהן לפנים מן החומה וכל חללן חוץ מן החומה, כל שכנגד החומה ולפנים, כגון תחת הפתח, נדון כלפנים לכל דבר, ושמכנגד החומה ולחוץ, דנין בו להחמיר וכו'. היה פתחן לחוץ וחללן לפנים, כל שבחוץ, כגון תחת הפתח, נידון כחוץ וכו'. וניסח ע"פ הר"מ הנ"ל, אלא שפירש שצד הפנים וצד החוץ הם תחת הפתח. ועיין להלן שו' 82 וירושלמי פסחים פ"ז הי"א, ל"ה ע"ב, ובבלי שם פ"ה ב'. ועיין בס' משנה ראשונה כאן פ"ג מ"ח.