תוספתא כפשוטה על מעשר שני א:טז

55. לוג יין שנפל לתוכו וכו'. ריבמ"ץ פ"ב מ"א. ובמשנתנו שם: נפל לתוכו (כלומר, לתוך היין של מע"ש) דבש ותבלין והשביחו, השבח לפי חשבון. כלומר, אם היין היה שוה ד' זוז והדבש ד' זוז, והתערובת שויה עשרה זוז, הרי יש כאן למע"ש חמשה זוז. 76 ועיין בפ"מ למשנתנו ובמה"פ שם. וה"ה אם נטמא המעשר בירושלים, שצריך לפדותו, פודה כשיעור הזה. ועיין מ"ש להלן בסוף פירקין.

56-57. בתבלין של חולין השבח לפי חשבון. וכ"ה גם בד ובכי"ע ובריבמ"ץ הנ"ל, ופירש: "בששבח התבלין ניכרין בתבשיל". ובירושלמי (פ"ב סה"א, נ"ג ע"ג): השבח לשני, 77 בר"ש פ"ב סמ"א מעתיק אף מן הירושלמי: השבח לפי חשבון, עיי"ש. וכנראה שהיתה לפניו גירסא אחרת אף בתירוץ הירושלמי. אבל גם בכי"ר ובנוסח הרש"ס כלפנינו. והעמידוה: בשאין טעם שבחו ניכר. וכנראה שזו היא ברייתא אחרת, שהרי הביאו שם את הסיפא להלן, והעמידוה בשטעם שבחו ניכר, ומכאן שלא נשנו יחד.

57-58. אל יוציא מעשר שני שלו בפדיון. בד: לפדיון. וכן בכי"ע: אל יוציא מעשר שלו לפדיון. ונראה לי קרוב לוודאי שצ"ל: שלא בפדיון, אלא שהגירסא המקורית היתה אל יוציא מעשר שני שלפדיון, 78 כסיגנון הרגיל בתוספתא, עיין מ"ש לעיל, עמ' 502, הע' 20. וכן מתרגם סומכוס צו לָצָו (ישעי' כ"ח, י"ג): έντολή ούκ έντολή, כלומר, צו לא צו. כלומר, שלא בפדיון, והיינו שאין התבלין בטלין לגבי החולין, ויש בתבשיל שבח לפי חשבון מע"ש, כמו שפירש בפ"מ בירושלמי. ובירושלמי הנ"ל: לא יצא מעשר שני מידי פדיונו (בכי"ר: אל יצא מעשר שיני לידי פדיום). ובר"ש הנ"ל: אל יצא מעשר שני לפדיון, והיא היא, כלומר, [ש]לפדיון, שלא בפדיון. 79 ועיין במה"פ שם ד"ה והתני, וברפ"ב ד"ה שנפל.