תוספתא כפשוטה על מעשר שני א:יד

44. קור נקח וכו'. להלן עוקצין פ"ג ה"י, בבלי עירובין כ"ח ב', ופסקה הר"מ בפ"ז מה' מע"ש ה"ח. וקור הוא מוח של ראשי דקלים, והיו בני אדם אוכלין אותו (עיין מ"ש לעיל שביעית פ"ג שו' 50) ע"י הכנה מיוחדת, עיין בבבלי עירובין שם, ומ"ש לעיל שו' 40–41. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 187.

כפניות נקחות וכו'. וכן מעתיק בערוך (ערך כפניות): כפניות נלקחות וכו' ומטמאות וכו'. וכ"ה להלן עוקצין בד ובר"ש שם ובבבלי עירובין הנ"ל. וכן במשנתנו עוקצין הנ"ל: כפניות אוכלין, ופטורות מן המעשרות, ועיין ר"מ פ"א מה' טומאת אוכלין הי"ג. אבל במשניות מטיפוס א"י (לו, קויפמן, פרמה, ד"נ): כפניות לאוכלין וכו'. וכן בירושלמי (שביעית פ"ד ה"ו, ל"ה ע"ג): וכפוניות לאוכלין וכו'. וכבר הראינו בתס"ר (ח"ד עמ' 187) ש"לאוכלין" פירושו לָאוכלין, לא אוכלין (עיין להלן הערה 78). ומסורת זו מתאימה לגירסת כי"ו בתוספתא שם: כפניות אין נקחות בכסף מעשר ופטורות מן המעשרות, עיין מ"ש להלן שו' 46. וכפניות הן פגי תמרים רעים שלא בשלו כל צרכם, וטעמן נפגם יותר כשהן גדלות, עיין מ"ש לעיל שביעית שו' 50.

45. ר' יהודה אומ' וכו'. וכ"ה בתוספ' עוקצין הנ"ל, לפי גירסת הר"ש (ולפנינו שם הגי' משובשת, עיין מ"ש בתס"ר ח"ד 187). וכ"ה בבבלי עירובין הנ"ל.

קור הרי הוא כעץ וכו'. משנת עוקצין פ"ג מ"ז, וסתמה כדברי ר' יהודה כאן. ובארו בעירובין הנ"ל, שר' יהודה מוסיף על דברי הת"ק שקור הוא כעץ ממש, ואין מברכין עליו בורא פרי האדמה (אלא שהכל נהיה בדברו, עיי"ש).

46. כפניות הרי הן וכו'. במשנתנו הנ"ל: כפניות אוכלין ופטורות מן המעשרות. ולפ"ז כל הבבא שם היא כר' יהודה. אבל כבר הראינו לעיל שבנוסחאות מטיפוס א"י הנוסחא שם היא: לאוכלין (=לא אוכלין) וכו', ולפ"ז הסיפא שם אינה כר' יהודה, אלא כת"ק של התוספתא (לפי נוסח כי"ו בעוקצין שם) עיין מ"ש לעיל שו' 44 ד"ה כפניות.

47. כורכום אין ניקח וכו'. בד ובכי"ע: כרכום וכו', והיא היא, והכוונה כנראה לכרכום שבמקרא (שה"ש ד, י"ד), כלומר, לצמח .Saffron ,Crocus sativus 70 עיין מ"ש ר"ע לעף, פלורה ח"ב, עמ' 8 ואילך. ועיין לעיל כלאים פ"ג שו' 50. ומכאן ברור שחריע (לעיל שו' 40) אינו כרכום. וכן בר"מ פ"ז מה' מע"ש ה"ט: הכרכום אינו נלקח, שאינו אלא למראה. וכן כל כיוצא בו מנותני ריח ומראה וטעם, הואיל ואינן לאכילת גופן אלא לטעם שנותנין וכו', וחלות חריע וכל כיוצא באלו, אינן נלקחין בכסף מעשר. ורבינו התחיל בלשון התוספתא כאן וצירף לה את משנת עוקצין פ"ג מ"ה (וכר' יוחנן בן נורי) וסיגנן ע"פ מדרש תנאים עמ' 79 (עיין מ"ש לעיל שו' 41 ד"ה חלות). [ועיין ירוש׳ מעשרות פ״ה ה״ז, נ״ב ע״א.]

48. לפי שאין בו טעם אלא למראה. כלומר, משתמשים בו כדי לתת צבע לאוכלין. ומכאן שר' אליעזר סובר שכל דבר שנותן טעם והוא מכשיר פרי ניקח בכסף מעשר, וכר' עקיבה לעיל שו' 43. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

49. היו מוכרין ציר וכו'. כלומר, היו מוכרין ציר בעד כסף מע"ש, שהיה מתחלל על הציר. ובבבלי עירובין כ"ז א': היו לוקחין ציר בכסף מעשר. וסובר ר' יהודה בן גדיש שלוקחין אפילו מי דגים מפני שומן הדגים שמעורב בהן, אעפ"י שאין טעמו ניכר יפה, אלא שמראה המים משתנים מחמת השומן.

אמרו מי אמר וכו'. בכי"ע: א' לו מי יאמר וכו'. ובד: אינמי (צ"ל: א"ל מי) אמר וכו'. ובבבלי הנ"ל: אמר לו שמא וכו' (ויש גורסים: אמרו לו, עיין דק"ס שם).

שמא דגים מוכרין עמו. בבבלי הנ"ל: שמא לא שמעת אלא כשקרבי דגים מעורבין בהן. ומכאן שאף ר' אליעזר מודה שלוקחין דגים בכסף מעשר, ולר' יהודה בן גדיש לוקחין אפילו ציר בלי תערובת דגים. ואמרו בבבלי שם (כ"ז ב') ששניהם דורשין ריבויין ומיעוטין, והיינו כר' עקיבה, עיין מ"ש לעיל שו' 41 ד"ה חלות. 71 אבל בר"מ פ"ז מה' מע"ש ה"י: אם נתן לתוכו שמן הרי הן כמורייס, ולוקהין מהן בכסף מעשר (עיין לעיל שו' 30 ושו' 30–31 ומש"ש). ומכאן שלוקחין דגים בכסף מע"ש. וכן לעיל שם (ה"ד) לא הזכיר שאיו לוקחין דגים וחגבים בכסף מע"ש, ועיין עירובין שם כ"ז סע"ב ואילך.