תוספתא כפשוטה על כלאים ה:יב

28-29. צמר הגמלים וצמר הרחלים. וכ"ה בכי"ע. 22 צמר הגמלים והרחלים. ונוסח צוקרמנדל, וכן מ"ש בשנו"ס שלו אינו נכון. וכן בס' חפץ: 23 לפי פיה"מ לר' נתן אב הישיבה כת"י של ביה"מ כאן, ס"ב ע"ב. לקו' אלמשנה צמר גמלים צמר רחלים, וקאלת אלתוספה צמר גמלים וצמר רחלים. בד"א שטרפן וכו'. וכן בפי' המיוחס להראב"ד תמיד כ"ז ב' (ד' פראג י"ד ע"א, לשון חכמים, ח' רע"ג): בתוס' דכלאים קתני הכי, צמר 24 כ"ה בד"פ הנ"ל, ובלש"ח שם בטעות: הרי שער. הגמלים והרחלים, בד"א בזמן שהביא פשתן וכו'. ולפ"ז ברור שיש כאן פיסקא ממשנתנו רפ"ט: צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר. 25 כלומר, לערב בהם פשתן, מפני שצמר הרחלים נתבטל ברוב. וכעדותו של ר"ת: דרך התוספתא באלף מקומות ליקח קצת מן המשנה לזכרון דברים. 26 עיין לעיל, ריש עמ' 6, ומ"ש לעיל שביעית פ"ה שו' 16. וכן בתשובת הר"ש שבאו"ז (ח"א סי' ד"ש, ל"ט ע"ג): משום דקתני רישא (כלומר, של התוספתא שהביא לעיל שם) צמר גמלים ורחלים, בד"א בזמן שהביא פשתן וכו', ונראה דההיא ברייתא קיימא אמתני' פ' בתרא דכלאים צמר גמלים וכו', והשתא קתני עלה בברייתא בד"א וכו'. ועיין גם בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ש"ס. וזו היא בלי שום ספק הגירסא הנכונה, שהרי הר"ש כותב לעיל שם שבדק בכמה תוספתות וגם בפירושי זרעים, ומ"מ היה מסופק על מה קיימת הברייתא, מפני שבכל התוספתות היתה הפיסקא קטועה. וכן כנראה היה גם לפני כמה מן הראשונים (עיין להלן) המתחילים להעתיק מן המלים בד"א וכו'. אבל בד: צמר הגמלים וצמר הרחלים אסור. ואף זו היא פיסקא מקוצרת ממשנתנו הנ"ל: ואם רוב מן הרחלים אסור. אבל אין לגירסא זו שום יסוד. 27 ובתס"ר ח"א, עמ' 96, כתבתי: "ונמצא שיש לנו שני עדים (כי"ע וד) על הגי' אסור", והיא טעות, וסמכתי באותו זמן על הגירסא המוטעית שבהוצ' צוקרמנדל. ובס' האשכול להראב"ד (ח"ב הוצ' הר"ח אלבק עמ' 42): תניא בתוספתא בסוף כלאים צמר גמלים וצמר הרחלין מותרין , במה דברים אמורים וכו'. וכן בפי' המיוחס להראב"ד הנ"ל: לפיכך בתוספתא מדייקת נמצא הגירסא בלא שינוי, אלא לפי פשוטה כתובה כך, צמר הגמלים והרחלים מותר, בד"א וכו', ופי' הברייתא כך היא צמר הגמלים והרחלים מותר, כלומר, מותר לחברן יחד בפשתן, שיביא ביניהם הפשתן ויחברם יחד, בד"א וכו'. ברם אף לפי הגירסא "מותר" אפשר לפרש שזו היא פיסקא מקוצרת של משנתנו.

29. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

29-30. בזמן שטרפן זה בזה והביא פשתן ביניהן וטרף וכו'. וכ"ה בד ובס' חפץ הנ"ל, ופירושו שטרף מקודם את צמר הגמלים והרחלים ובטל את צמר הרחלים ואח"כ טרף פשתן ביניהם, וטווה הכל יחד. ובכי"ע: בזמן שהביא פשתן וטרף עמהם וטרפן זה בזה. ופירושו שאפילו אם טרף פשתן בין צמר רחלים, ואח"כ טרף את הכל ביחד עם צמר גמלים, ויש כאן רוב צמר גמלים, הכל מותר, ועיין בירושלמי פ"ט ה"א, ל"ב רע"א. 28 ועיין בבאורי הגר"א יו"ד סי' רצ"ט ס"ק א' אות ה'. וכגי' כי"ע כ"ה בר"ש פ"ט מ"א, פי' הרא"ש שם, תשובת הר"ש שבאו"ז ח"א ה' כלאים סי' ד"ש, ל"ט ע"ג, או"ז שם סי' רצ"ג, ל"ט ע"א, פי' המיוחס להראב"ד בתמיד הנ"ל. וכ"ה בשינויים קלים גם בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ש"ס, שו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ה', ה' כלאי בגדים, נדה פ"ט, סי' י', תשב"ץ ח"ב סי' ד', ג' ע"א. ועיין ריבמ"ץ פ"ט מ"א ד"ה צמר. ובס' האשכול עמ' 42 הנ"ל: "במה דברים אמורים בזמן שטרפן זה בזה והביא פשתן ביניהן וטרפן. לישנא אחרינא בד"א בזמן שהביא פשתן וטרף עמהן וטרפן זה בזה. אבל העושה חלוק וכו'". ונמצאנו למדים שטעם ההיתר הוא מפני שבטלו לפני הטוייה, אבל חוטים בחוטים לא בטלו. וכן מעתיק בס' יריאים השלם (סי' של"ג, קפ"ז ע"א, בד"ו סי' ס"א): מפרש בתוספתא בד"א בזמן שהביא פשתן וטרף ביניהם אבל הביא חוטי צמר רחלים וטרף בין חוטי צמר גמלים אסור (כלומר, עם הפשתן). וכ"ה בסמ"ג לאווין רפ"ג, פ' סע"ד, ובתשב"ץ ח"ב סי' ד', ג' ע"א. 29 כנראה שכתב שם ע"פ הסמ"ג, עיי"ש. ולעיל שם בסמוך העתיק כגי' הר"ש מפני ששאב מן הר"ש. וכ"ה בח"ג שם סי' שכ"ד, ס"ה ע"א. ופירש בס' יריאים שהטעם הוא מפני שהחוטים חשובים ולא בטלו (וממנו בסמ"ג הנ"ל). ועיין ר"מ פ"י מה' כלאים סה"ו. ועיין נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד סי' קפ"ו, ומ"ש עליו הגר"י מקוטנא בישועות מלכו לפ"י מה' כלאים ה"ד. ולכאורה משמע שלפני הר"א ממיץ היתה הגירסא כאן: בד"א בזמן וכו' וטרפן זה בזה אבל [הביא חוטי צמר רחלים וטרף בין חוטי צמר גמלים אסור]. העושה חלוק וכו' ("העושה חלוק" וכו', הוא עניין אחר). וכן באמת מעתיק ביריאים שם (ובסמ"ג הנ"ל): דתניא נמי התם בתוספתא חלוק שכולו צמר וכו', ומכאן שהוא עניין בפני עצמו, ואינו קשור עם הדבור "בד"א" שלעיל, עיין מ"ש להלן. וצ"ע.

30. חלוק של צמר הגמלים כולו וכולו צמר הארנבים וכו'. בד: חלוק שכולל צמר הגמלים וכולל צמר הארנבים וכו'. ובכי"ע: שכולו צמר גמלים וכולו צמר ארנביים 30 עיין באהצו"י, עמ' 68, בשנו"ס לנוסח המשנה פ"ט מ"א. ועיין בתו"כ תזריע, נגעים ריש פרק י"ג, ס"ח ע"ב. וכו'. ובס' האשכול עמ' 42 ובס' יריאים השלם עמ' 372 ובסמ"ג, פ' ע"ד, הנ"ל: שכולו צמר גמלים וצמר ארנבים. ובתשובת הר"ש שבאו"ז סי' ד"ש הנ"ל: שכולו צמר גמלים וכולו צמר צביים 31 צ"ל: ארנבים, כמו שהוא מעתיק בעצמו להלן שם, אעפ"י שהדין דין אמת. וכו'. ובמיוחס להראב"ד הנ"ל: שכולו צמר גמלים וכולו ארנבים וכו', בתוספתא מדייקת וכו', חלוק שכולו צמר [גמלים] וכולו צמר ארנבים וכו'. וכ"ה בשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ה'. 32 בר"ש כאן פ"ט מ"ט: וההיא דתניא בתוספתא דאסר חלוק של צמר גמלים וארנבים וכו', וקיצר בלשונו, עיין גירסתו להלן. ובאו"ז סי' רצ"ג הנ"ל, בשו"ת הר"ח או"ז סי' ח' (ד' ע"א וע"ב), בפי' הרא"ש כלאים פ"ט סמ"א ובה' כלאי בגדים נדה פ"ט סי' י': שכולו צמר גמלים או כולו (מלה זו חסרה במהר"ח או"ז) צמר ארנבים וכו'. וכן בר"מ פ"י מה' כלאים ה"ט: העושה בגד כולו צמר גמלים או צמר ארנבים וכו'. ואף לפי הגירסא "וכולו" צריך לפרש: או כולו. ובר"ש פ"ט סמ"א: מצמר גמלים כולו, או כולו צמר ארנבים (כעין גי' כי"ו) וכו'. ועיין בראשונים שנביא להלן. ורובם ככולם מקיימים גי' כי"ע, וכן צריך לפרש אף בכי"ו.

31. חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחר של פשתן אסור. וכ"ה בכי"ע (אלא ששם: וחוט אחד). וכן בר"ש הנ"ל (ד"ר): של צמר בצד זה, וחוט אחד של פשתן (זה בצד) 33 המלים שהקפתי צריכות מחיקה, עיין מ"ש להלן בפנים. אסור. וכ"ה בפי' הרא"ש שם (פי שנים, ל' רע"ד) שבוודאי העתיק מן הר"ש (עיין גירסת עצמו להלן). וכן מעתיק הר"ש עצמו בפ"ט סמ"ט. וכן בתשובה שלו שבאו"ז סי' ד"ש הנ"ל: וחוט אחד של פשתן אסור וכו', ואין לומר שחסר מן התוספתא בצד אחר, כי בדקתי בכמה תוספתות, וגם בפירושי זרעים הביאה, ואין כתוב בה בצד אחד (צ"ל: אחר). וכן היתה הגירסא גם לפני הר"ח או"ז סי' ח' הנ"ל, וכן כנראה היה גם לפני ר"מ בר' חסדאי (עיין במהר"ח או"ז הנ"ל, ד' סע"ב). ועיין גם בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ש"ס, ברא"ש ה' כלאי בגדים, נדה פ"ט, סי' כ' (ועיי"ש סי' י'), תשב"ץ ח"ב סי' ד', ג' ע"א, ואף הם מעתיקים כגי' כי"ו וכי"ע, אבל מסתבר שהעתיקו מן הר"ש, עיי"ש. אבל בד: וחוט אחד פשתן בצד זה אסור. וכ"ה באשכול עמ' 42 הנ"ל (וכן הדפיסו בר"ש פ"ט מ"א בד"ח), באו"ז סי' רצ"ג, בס' יריאים השלם עמ' 372, בסמ"ג לאווין, פ' ע"ד, במיוחס להראב"ד תמיד כ"ז ב', בפי' הרלב"ג קדושים, קס"ב ע"ג, 34 והוא אומר שם: כמו שנתבאר בחמישי מתוספו' כלאים. בשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ה' הנ"ל ובמאירי יבמות ה' ב' (הוצ' הר"ח אלבק עמ' 45), וכן העתיק גם הר"מ בפ"י ה"ט הנ"ל ובכפו"פ פנ"ט עמ' תשע"ב. והנה ברייתא זו שמשה סלע המחלוקת בין הראשונים הנ"ל, כי לפי פשוטה (ובפרט לפי גי' ד) מוכח שאפילו החוט של צמר היה מרוחק מן החוט של פשתן מכיון שהן מחוברין, אף ע"י היתר, הכל אסור, וכשיטת זקני קציני נרבונא ופרובנצא. 35 עיין בשו"ת הראב"ן סי' קי"ו, הוצ' הר"ש אלבק, מ"ז ע"ג. וכן הסתייעו מכאן לאיסור המיוחס להראב"ד, הרלב"ג, ר"מ בר' חסדאי (בשו"ת מהר"ח או"ז הנ"ל) והמאירי הנ"ל. אבל הר"ש (בתשובה שבאו"ז הנ"ל) וסייעתו דייקו מן הלשון שלפנינו (כגי' כי"ו וכי"ע) שלא שנינו כאן "בצד אחר", שדווקא אם שני החוטין היו סמוכין אחד לשני אסור, מפני שהן כלאים מצד עצמם, אבל אם היו מרוחקים מותר. 36 ועיין באו"ז סי' רצ"ג הנ"ל שפירש כן אף לפי גירסת ד, ודייק ממה ששנינו וחוט אחד פשתן בצד זה, ולא אמרו בצר אחר, ונדחק כן לפי גירסתו בתוספתא. אבל כבר ראינו שהר"ש גרס כאן כגי' כי"ו וכי"ע, ותשובתו הנ"ל מוכיחה שהדיוק הוא אחר, וכמו שכתבנו בפנים. ועיין גם בסמ"ג הנ"ל בשם הר"ש. וכבר העיר במהר"ח או"ז הנ"ל: "שהלשון מגומגם לי קצת למה תפס כלל בצד זה וכו', ושמא שחוט אחד בצד התחתון והשני בצד העליון בעובי הבגד, והחוטין נוגעין זה בזה, מ"מ כשרואים חוט של צמר אין רואין של פשתן וכן להפך, אעפ"כ אסור". ולהלן (ד' סע"ב, רע"ג) כתב: היינו יכולים לומר מה שאוסר בחלוק חוט של צמר בצד זה ושל פשתן בצד זה, היינו שאותם החוטין הם כמו אימרא שעל ידי אלו החוטין מתקיים כל הבגד, ועשויין לקיום הבגד והם עיקרו. ובס' יריאים השלם כתב שהברייתא שלנו יחידאה היא 37 ר' חנניה בן גמליאל וכו'. עיין להלן שו' 48 ומש"ש. שאוסר צמר ופשתן אפילו הם מרוחקים, אם הם מחוברים ע"י היתר באמצע, וחכמים חולקים עליו. ובח"ד פירש חוט אחד של צמר בצד זה, כלומר לאורך הבגד, וחוט אחד של פשתים בצד זה, כלומר לרוחב הבגד וכו', ולכך אסור שהרי במקום אחד נוגעים הצמר והפשתים ביחד. והוא משער שכן פירש גם הר"מ הנ"ל שהעתיק את לשון התוספתא כצורתה, כגי' ד. ואין פירוש זה סובל את הלשון כלל, והר"מ באמת חולק על הר"ש ואוסר אפילו שאינם סמוכים, עיין בפ"י מה' כלאים ה"ג. וכן הבין הרא"ש ה' כלאים סי' כ', 38 וצ"ל שם: ו[לא] תלה הטעם וכו', כפי שמעתיק בטיו"ד סי' ש', עיין במעדני יו"ט במקומו. רבינו ירוחם, אדם, נתיב י"ט ח"ב, תשב"ץ ח"ב סי' ד', ד' ע"ב ועוד.