תוספתא כפשוטה על כלאים ד:ט

30-31. כמה הוא ועוד אחד מששה טפחים באמה. וכ"ה גם בד ובכי"ע. והלשון מגומגמת מאד. ובפי' ר' נתן אב הישיבה: 21 פ"ח, כת"י ביה"מ כאן, ס"ג ע"א. וכמה הוא ועוד, א' מח' (צ"ל: מה') טפחים. ונראה שצריך לצרף את שתי הגירסאות, וצ"ל: אחד מששה [מה'] טפחים באמה, כלומר, חלק הששי מאמה בת ה' טפחים, 22 עיין תרומות פ"ד סמ"ז ובירושלמי בסוגיין. ועיין מכילתא בשלח, ויסע ספ"ה, עמ' 173, ובשנו"ס שם. ובמכילתא דרשב"י בשלח (ט"ז, ל"ו), עמ' 80: ועוד זה (לעניין עומר), אחד מחמשה ברובע. והוא 6/5 של טפח, עיין ירושלמי סוכה פ"ג ה"א, נ"ג ע"ג, וברש"י בבבלי שם ל"ב ב' ד"ה אמה בת ה'. וטעם הדבר מפורש בתוספתא כלים ב"מ ספ"ו: ר' מאיר אומר כל המדות שאמרו חכמים בכרם כגון וכו', ופיסקי עריס וכו', כולן באמה של חמשה טפחים. ומכיון שאנו מודדים כאן את האמות השלמות באמה בת ה', הרי אף הטפח צריך להיות ששית ממנה, כשיעור "ועוד" שבמדות. ובריבמ"ץ ובר"ש (בהוצ' שלפנינו) פ"ו מ"ו גורסים כאן: "אחד מששה באמה" (ולא גרסו את המלה "טפחים") ופירשו שהוא טפח. וברא"ש שם: "מפרש בתוס' דאותו ועוד הוא טפח". וכ"ה בפי' הרש"ס, קי"ב רע"ב. וכן בירושלמי (פ"ו ה"ה, ל' ע"ג): דאמר ר' יוחנן כל מידות שאמרו חכמים ועוד טפח. 23 הגירסא הנכונה בסוגיא שם הוא ברש"ס, קי"ג ע"א: וההין דהכא פרא ציבחד. וכן בכי"ר: וההן רבא (צ"ל: דכא) פרא ציבחר. וקושיית הירושלמי היא כפירושו של רז"ו רבינוביץ בשתא"י, עמ' 55, והתירוץ הוא שגזע הגפן הוא פחות מעט מטפח. וכן הביאו משם בר"ש הנ"ל ובהשגות פ"ח מה' כלאים ה"ה. ברם ר' בצלאל אשכנזי (לפי מלא"ש פ"ו רמ"ו) הגיה בר"ש: "וכמה ועוד אחד מששים באמה, ומפ' בירושלמי עשירית טפח". וכן בכפו"פ פנ"ח (סוף עמ' תשנ"ט, ד"ו תמ"ג ע"ב): ומפרש בתוספו' מכלתין פ"ד כמה ועוד אחד מששים באמה. 24 ועיי"ש שמעיר לגירסת הר"מ, ומוסיף שהריבמ"ץ גורס: אחד מששה באמה. וכן בפיה"מ להר"מ כאן: ועוד וכו' ביארו בתלמוד 25 עיין לעיל הע' 1. (פי אלתלמוד) שיעור זה הנוסף שהוא חלק מששים באמה, והוא עשירית טפח. וכן פסק בפ"ח מה' כלאים ה"ה.

31. העושה מחיצה לכרם גבוהה עשרה וכו'. עיין רש"ס, קט"ז רע"א, ומ"ש לעיל שו' 2. וממקום הלכה זו נראה שלעניין הפסק נשנית. ומכאן שאף לעיל בה"א ובה"ב בהפסק עסיקינן. עיין מש"ש.

33. ששה טפחים וכו'. בכי"ע: ארבע אמות וכו'. ועיין מ"ש לעיל שו' 4.