תוספתא כפשוטה על כלאים ד:יג

48. אסור אבל אין מתקדש וכו'. במשנתנו (ספ"ז): המעביר עציץ נקוב בכרם אף הוסיף במאתים אסור. ומשמע קצת מתוך פירוש הרע"ב שהעציץ אסור ומקודש, אלא שאינו מקדש את הגפנים. ועיין בתיו"ט ובס' משנה ראשונה. אבל בפיה"מ לרה"מ ספ"ז: ומה שאמר אם הוסיף במאתים אסור, על תנאי שזכרו אותו בגמרא 38 עיין לעיל הע' 1. (פי אלתלמוד), והוא שאמרו ובלבד שיניחנו תחת הגפן. ומוכח מתוך דבריו שפירש במשנתנו "אסור", כלומר, מתקדש. 39 וכן משמע בבבלי (פסחים כ"ה א', חולין קט"ז א'). ועיין בראב"ן סי' נ"ג הוצ' ר"ש אלבק, כ"ג סע"א. ועיין בכפו"פ פנ"ו, עמ' תשמ"ו. ומשנתנו מדברת במעביר ומניח תחת כל גפן וגפן (וכשמואל בירושלמי ספ"ז), אבל במעביר ואינו מניח כלל דינו כעציץ שאינו נקוב, 40 עיין בירושלמי חלה פ"ב סה"ב, נ"ח ע"ג, ובבלי גיטין ז' סע"ב ואילך. ואינו נאסר כלל. ברם בתוספתא כאן מפורש: אסור, אבל אין מתקדש וכו'. ובפ"ה מה' כלאים ה"ג כתב: אסור לעבור בעציץ נקוב שזרוע בו ירק בתוך הכרם. ואם הניחו תחת הגפן ונשתהה שם בארץ כדי להוסיף אחד ממאתים הרי זה קידש. ובח"ד וכן בבאור הגר"א (יו"ד סי' רצ"ו אות ל"ח) פירשו את התוספתא שהעביר והניח את העציץ באויר הכרם (כר' יוחנן בירושלמי ספ"ז), ולא הניחו על גבי קרקע, ולפיכך אסור באכילה, ואינו מתקדש (כלומר, אינו אסור בהנאה), כדין אויר הכרם שאוסר ואינו מקדש (ירושלמי פ"ז סה"ב, ל' ע"ד, ועיי"ש במשנה). אבל אם הניחו בארץ מתקדש ואסור בהנאה. ועיין במה"פ כאן ספ"ז ד"ה אויר וערלה פ"א ה"ד ד"ה כיני.

48-49. ר' שמעון אומ' אין בין עציץ וכו'. כ"ה בכל הנוסחאות, וכן היה לפני הרמב"ן שבת צ"ה סע"א. ובמשנתנו כאן (ספ"ז): עציץ נקוב מקדש בכרם וכו', ר' שמעון אומר זה וזה אסורין ואין מקדשין. אבל מתוך הירושלמי 41 כאן ספ"ז, ל"א ע"א, וכן מן המקבילה שבשבת ספ"י, י"ב ע"ד (אלא שיש שם השמטה). מוכח שברייתא זו נשנתה בסתם, וכן הוא גם בבבלי שבת צ"ה סע"א. 42 אלא שהוגה ע"פ רש"י, עיי"ש צ"ה רע"ב ד"ה אלא. ברם בשני התלמודים ידעו שנשנתה בשיטת ר' שמעון, עיי"ש. ועיין לעיל שביעית פ"ח שו' 32–33 ומש"ש.

49. אלא הכשר זרעים בלבד. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. וסברו בבבלי שהטעם הוא מפני שאף ר"ש מודה שעציץ נקוב הוא כמחובר, אלא שלעניין כלאים ומעשרות אנו זקוקים לשדה ולא למחובר בלבד, ועציץ אפילו נקוב אינו שדה, ואינו מקדש בכרם. אבל גם אינו מכשיר את הזרעים, מפני שאין הכשר אלא בתלוש. ולפיכך שאלו ממשנתנו בשבת (ספ"י שם) שר"ש פוטר בתולש בשבת מעציץ נקוב, והרי בשבת נמי אינו תלוי אלא במחובר ותלוש. 43 כן פירש בחידושים המיוחסים להר"ן שם. ושאר כל הפירושים רחוקים. והסיקו בבבלי שם וכן בירושלמי הנ"ל (ובירושלמי מעשרות פ"ה ה"ב, נ"א ע"ד) שהתורה ריבתה בטהרת זרעים, שכל זרע זרוע טהור, וכל זמן שאין הפסק בינו ובין הקרקע, 44 אבל שאינו נקוב מכשיר, מפני שאינו זרע, עיין בירושלמי כאן ספ"ז. והוא יונק וחי ממנה דינו כמחובר לעניין טהרת זרעים. 45 ועיין היטב במשנת עוקצין פ"ג מ"ח ובחזון נחום שם.