תוספתא כפשוטה על כלאים ד:א

1. התקינו שיהו מרחיקין וכו'. במשנתנו (פ"ד מ"ג): ר' יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם. ואיזה הוא מחול הכרם? בין שני כרמים. ואיזהו גדר? שהוא גבוה עשרה טפחים, וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה. מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו וכו'. ובפיה"מ להר"מ שם: ומה שאמר איזהו גדר, ר"ל הגדר המפריש בין הכרם לזולתו, עד שיוכל לזרוע הזרע מצד גדר זה מכאן, והכרם מצד אחר, שהגדר יפריש ביניהן, אבל אמרו בגמרא 1 קאלו פי אלתלמוד. והכוונה לתוספתא, עיין להלן הע' 25 והע' 38. רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהוא מרחיקין ד' אמות מעיקרי הגפנים לגדר. ומכאן שפירש את הברייתא שלנו כפשוטה, שהתקינו שיהא מרחיקין את הגפנים ד' אמות מן הגדר, כדי שיכול לזרוע בסמוך לגדר מאחריו. וכבר הרעישו עליו האחרונים, שלא תתכן חומרא כזאת, שהרי לפי פשוטן של המשניות אין מי שיחלוק שגדר מפסיק, ומותר לזרוע ולנטוע בסמוך לו. אבל אין התמיה כ"כ גדולה, וכנראה שרבינו נמשך בילדותו אחרי הר"י מיגש (כדרכו), והוא סובר שגם מגדר צריך להרחיק, עיין בפירושו לב"ב י"ח א' לפי שטמ"ק שם ד"ה ת"ש, ועיין מ"ש לעיל פ"ב שו' 57 ופ"ג שו' 6. ומדברי הר"מ ספ"ז מה' כלאים מוכח שחזר בו ופירש את הברייתא שלנו בגפנים שאין להן דין כרם (כגון שאין נטועות כהלכתן) המוקפות גדר, שמן הדין מרחיק מהן ששה טפחים וזורע כהלכות גפן יחידית, אבל ר"ג ובית דינו תקנו שלכתחילה לא יזרע בתוך ההיקף, אלא אם כן הרחיק ד' אמות, עיי"ש במהרי"ק ובכ"מ. ועל פי הכ"מ פירש בח"ד. ועיין מ"ש להלן. ובעיטור בכורים כתב: "ויש לפרש ג"כ כוונת התוספתא דתיקן ר"ג שיהו מרחיקין ד' אמות מן הגדר שלא יהא כעריס, אף שלא הניח את הענפים על הגדר, וזהו דוחק". ברם אין זה דוחק כלל, שהרי כן היא דעת ר' יוחנן בן נורי במשנתנו פ"ו מ"א, לפי פירוש הר"מ בפיה"מ ור' יהוסף אשכנזי. 2 עיין במלא"ש שם. ואין מן הירושלמי בסוגייא שם סתירה לפירוש זה, עיי"ש. ותיקנו ר"ג ובית דינו להחמיר כדבריו. ולפי פירוש זה סובר ר' יוחנן בן נורי שמחול חמש גפנים הן ד' אמות, ונמצא שיש כאן קשר בין ברייתא זו והברייתא שלהלן. ולעיל פ"ג הערה 23 שערנו שבמשנה שלפני התוספתא נשנה אף דין עריס בפ"ד של משנתנו, והתוספתא חוזרת כאן לפרש את דיני הגדר והמחיצה שעסקה בהם בריש פ"ג. ועיין להלן.

2. גבוהה עשרה ורחבה ארבעה ביטל וכו'. בכפו"פ פנ"ח (עמ' תשנ"ה ועמ' תשנ"ח) פירש את הברייתא לעניין הפסק, כלומר, שהמחיצה מבטלת את עבודת הכרם, ומותר לזרוע מצד השני בסמוך לה. וכן פירש את ה"גדר" של משנתנו (פ"ד מ"ג), והוא ע"פ פיה"מ להר"מ שם. ואף בח"ד כאן פירש את התוספתא לעניין הפסק, אלא שלדעתו "ורחבה ארבעה" כוונתו להמשך הגדר. 3 והוא ע"פ פירוש הר"ש לפ"ב מ"ח סד"ה ולסלע. וכן פירש גם הרש"ס, כפי שיוצא מפירושו לשו' 32 להלן (עיי"ש קט"ז רע"א). ועיין מ"ש לעיל פ"ב שו' 57. ובמשנתנו (פ"ד מ"ג) הנ"ל: איזהו גדר, שהוא גבוה עשרה טפחים. וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה. ובפירוש הרא"ש שם (פי שנים, כ"ה ע"א): "פי' איזהו גדר שצריך לו ד' אמות לדושא (בבלי עירובין צ"ג א'). ואגב גדר מפרש חריץ כמה שיעורו לסמוך לו מצד אחר. ובתר הכי (כלומר, במ"ד שם) קאמר דמותר לסמוך לגדר וכו'". 4 בגליון שבש"ס ראם אות ג' (והוא מקיצור הפירוש שבדפוס אמשטרדם) השמיטו את תחילת דבריו, ושיבשו את כל כוונתו. הרי לך שהוא פירש שמשנתנו שם מפרשת את גדר הכרם העושה מחול הכרם (גדר שצריך לו ד' אמות לדושא). וגדר כזה צריך להיות רחב ארבעה טפחים, 5 ועיין מ"ש לעיל פ"ג הערה 10 בשם הירושלמי ומה"פ. והוא מבטל ד' אמות בצדו הפנימי (עיין עירובין הנ"ל), ואסור לזרוע אם אין י"ב אמה בין הגדר לגפנים (כלומר, אם אין ד' אמות בין עבודת הכרם ובין שטח הדושא), כדין מחול הכרם. וכן משמע בר"מ פ"ז מה' כלאים הי"ד. וברדב"ז שם פירש מדעתו את משנתנו הנ"ל כפירוש הרא"ש הנ"ל. ובמהרי"ק ובכ"מ שם ציינו לתוספתא שלנו. ועיין להלן שו' 31 ומש"ש.