תוספתא כפשוטה על כלאים ב:ג
Tosefta Kifshutah on Kilayim 2:3 · תוספתא כפשוטה על כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →11. היו לו שתי שורות אחת זרועה וכו'. צ"ל: שתי שדות וכו', וכ"ה בירושלמי פ"ב ה"ז, כ"ח ע"א. ויפה פירש הר"י שוואדראן בשירי מנחה שאף בבא זו מדברי ר' אליעזר בן יעקב היא, והוא התיר לזרוע אפילו בתלם אחד שני מינין, ובלבד שכל מין יהא סמוך למינו בשדה השניה. 13 ואעפ"י שראב"י מחמיר במשנתנו פ"ב סמ"ט, אינו אלא בקרחת דווקא ובכמה מינים, עיי"ש. ועיין בפי' הרש"ס, ל"ג ע"ב. ובירושלמי הנ"ל: מודה ר' יוחנן שאם היה בית רובע ומחצה שהוא זורע חצי רובע מיכן וחצי רובע מכאן (כלומר, שני מינין). אותו חצי רובע (כלומר, הפנוי) נידון לכאן ולכאן (כלומר, כאילו היה רובע שלם מפסיק). מתניתא פליגא על ר' יוחנן היו לו שתי (כ"ה בכי"ר ובכי"ס) שדות אחת זרועה חיטין ואחת זרועה שעורין, מותר להביא (תבן) [תלם] בנתים ולזרע אחת חיטה ואחת שעורה, מפני שחיטין וכו' מה עבד לה ר' יוחנן? 14 כלומר, ולמה צריך לדעתו להניח חצי רובע פנוי, הרי יכול לזרוע שם חציו ממין האחד וחציו ממין השני. פתר לה כר' ליעזר בן יעקב, דר' אליעזר בן יעקב אמר אפילו חיטה אחר חיטה נכנסת לתוך של שעורין, ושעורה אחר שעורה וכו'. כלומר, הרישא של התוספתא כאן, וגם הסיפא היא ר' אליעזר בן יעקב, והוא מתיר לעשות כן לכתחילה, אבל החכמים חולקים עליו, ואוסרים להכניס שלא בצורת ראש תור, וחולקים אף על הסיפא כאן, ואוסרים להסמיך שני מינים בתלם אחד, וה"ה בבית רובע אחד (עיין בפ"ב מ"ט). והמפרשים נדחקו מאד בפירוש הירושלמי, אבל כן פירש לנכון הר"י שוואדראן הנ"ל. ועיין בפי' הרש"ס, ל"ג ע"ב.
12. מותר לעשות ביניהן תלם להיות זורע אחת וכו'. וכ"ה בד. ועיין הגירסא בירושלמי הנ"ל. ואף החכמים לא נחלקו עליו אלא בתלם אחד, אבל לסמוך שדה לשדה מותר, עיין מ"ש לעיל שו' 5 ד"ה היו לו שתי שדות.
12-13. היתה חטה אחת מובלעת וכו'. כ"ה בד ובכי"ע. וכן בירושלמי הנ"ל: אבל אם היתה חיטה אחת מובלעת וכו'. ובכי"ו נשמטה המלה "אחת" בט"ס. ופירושה שלא היו החטים רצופות אלא אחת, אחת מובלעת, אסור לכו"ע. אבל חטה אחת ממש, הרי אינו צריך לבור, עיין במשנתנו רפ"ב ובירושלמי שם.