תוספתא כפשוטה על כלאים א:יט

52. שדה שעלו בה עשבים וכו'. במשנתנו (פ"ב מ"ה): וכן תלתן שהעלת מיני עשבים 57 כ"ה במשנה שבירושלמי, לו, קויפמן, פרמה, כי"מ ועוד. ולפנינו: צמחים. אין מחייבין אותו לנכש וכו'. ואף כאן הכוונה לעשבים שהם קשים לתבואה (ובלאו הכי סופו לעקרם), והוא רוצה עכשיו לזרוע בה מין אחר.

53. אלא חורש בשעה שמחפה והופך. וכ"ה בד (אלא ששם: והיפך). ובכי"ע: בשעת הפכה הופך. וכנראה שהכוונה היא שחורש כדרכו, ובשעה שמחפה את הזרעים הופך בקרקע בחרישתו. 58 עיין בירושלמי כאן פ"ח ה"א, ל"א ע"ב, ובמקבילה שבבבלי מכות כ"א ב' וברש"י שבת ע"ג רע"ב ד"ה בא"י.

53-54. מכבכב ונוטל את הגס מלפני פועלין וכו'. וכן בד: ומכבכב וכו'. ובכי"ע: מכרכיב ונוטל הגס הגס וכו'. וכנראה שהברייתא משלימה את משנתנו (פ"ב מ"ה) הנ"ל שסיימה: אם נכש או כיסח, אומרים לו עקור את הכל וכו'. 59 דרך החורש בשוורים היה להקדים את השוורים ולעדר בעצמו במעדר, כדי להסיר את השלפים והשרשים המעכבים את המחרישה. (קולומילה de re rustica, ס"ב ספ"ב). ולפי התוספתא מותר לו לכבכב (כנראה שפירושו להסיר את הכובים, לקווץ) וליטול את הצמחים הגסים 60 עיין במשנת שביעית פ"ד מ"א, ולעיל שביעית פ"ג ה"ח וה"ט. מלפני הפועלים החורשים, שלא יעכבו את המחרישה, ואין בכיסוח הקוצים והצמחים משום התחלת הכיסוח שמחייבת אותו לעקור את הכל, שהרי כאן מעשיו מוכיחים עליו שאינו עושה כן אלא שלא לעכב את המחרישה. וכע"ז פירש בח"ד.