תוספתא כפשוטה על כלאים א:א

1. כל הזוגות שמנו חכמים וכו'. כל הזוגות שמנו חכמים במשנתנו ריש כלאים הם מין במינו, ולפיכך אינם כלאים, ואף חטים וזונין אינם כלאים, משום שהם מין במינו (ולא משום שזונין אינם מאכל אדם, עיין ירושלמי פ"א ה"א, כ"ו ע"ד), אבל זונין עם מין אחר כלאים, וה"ה לשאר מינין מזוג לזוג. ובירושלמי כאן (ה"א הנ"ל) אמרו בשם ר' יוחנן שבכל המשניות של פירקין הדין כן, ולא התירו מזוג לזוג, וכן הסיקו שם שאף רב סובר כן. וכ"ה בבבלי פסחים ל"ט א'.

1-2. ושאר ירקות השדה וירקות הגנה וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ב) נשנו כמה מיני ירקות גינה ושדה שאינם כלאים זה בזה, וקבעה התוספתא כלל שה"ה בשאר ירקות שדה וגינה מין במינו שאינן כלאים זה בזה, ואע"פ שאחד הוא ירק שדה והשני הוא ירק גינה.

2. השבת והגופנין וכו'. השבת הוא שיבתא, 1 Anethum, עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ג, עמ' 466 ואילך. ועיין לעיל שביעית פ"ב שו' 28. והגופנין הוא שומרא, 2 Foeniculum, עיין פלורה הנ"ל, עמ' 461 ואילך. וכפירוש הר"מ (דמאי פ"א מ"א) ע"פ הירושלמי. 3 בדמאי שם במקומו. ובבבלי ברכות מ' ב' פירשו את משנתנו שם אחרת. והכוסבר הוא כוסברתא, 4 Coriandrum, עיין לעף הנ"ל, עמ' 442. והכרפס הוא כרפס ריחני. 5 Apium graveolens, עיין לעף הנ"ל, עמ' 421 ואילך. וארבעתם הם ירקות ריחניים ממשפחת הסוככיים (umbellaceae), ומלמדת התוספתא שאעפ"י שהם דומים זה לזה מ"מ כולם מינים שונים הם.

3-4. הקישואין והדלועין והאבטיחים וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע ובכפו"פ ספ"כ עמ' תנ"א. וממשנתנו (פ"ג מ"ד ומ"ה) מוכח שקישואים ודלועים כלאים זה בזה. 6 עיין בתוספ' שבת פ"ה ב' ד"ה איתיביה ומ"ש בס' משנה ראשונה למשנתנו פ"ג מ"ד. ולא הבינותי את דבריו, עיי"ש בתוספות. ועיין להלן פ"ב שו' 42 ושו' 44 ומש"ש. ולפי גירסתנו צ"ל שמשנתנו הנ"ל היא כר' יהודה להלן. 7 ועיין בשיטה לתלמידו של ר' יחיאל מפריס מו"ק ג' ב', עמ' כ', ובהערה 7 שם. ועיין מ"ש להלן. ועיין להלן. ובמשנתנו (פ"א מ"ב): הקשות והמלפפון אינם כלאים זה בזה. ר' יהודה אומר כלאים. ופירשו בירושלמי שמלפפון הוא מלשון יונית μηλοπέπων, והוא אבטיח מתוק. 8 עיין בפלורה של לעף ח"א, עמ' 535 ואילך. ובפיה"ג (אסף, הוצ' מק"נ, ירושלים תש"ב, עמ' 179): המלפפון מין ממיני האבטיח. ובירושלמי שם (פ"א ה"ב, כ"ז ע"א): הקישות והאבטיח, מה אמר בה ר' יודה? נישמעינה מן הדא, הקישואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה. ר' יהודה אומר כלאים וכו'. 9 אמנם בכי"ר שם: נשמענה מן הדא הקישואין והדילועין והמלפפות אינם וכו'. אבל מתוך הירושלמי מוכח שלא מנה אלא ג' מינים, ואבטיח הוא אחד מהם, שהרי לפי גירסת התוספתא היה הירושלמי דוחה שהת"ק חושב זוגין זוגין, ולא היה צריך להאריך בלשונו. יתר על כן גירסת ההוצאות שלנו מקויימת אף ע"י הר"ש והאו"ז, עיין באהצו"י שם. ודוחה הירושלמי שהברייתא מוסיפה על משנתנו גם אבטיח, כלומר, בין קישואין ובין אבטיחין אינם כלאים עם מלפפונות (אבל קישואין עם אבטיחין לא שמענו). ולפי הנחה זו אפשר לפרש גם את גירסתנו בתוספתא כאן, והיא מוסיפה על משנתנו דילועים ואבטיחים, כלומר בין קישואין ובין דילועים ובין אבטיחים, אף אחד מהם אינו כלאים עם מלפפונות, אבל קישואים ודילועים הם כלאים לכולי עלמא. ושמא לא נשנו כאן דילועים אלא באשגרא משאר מקומות, 10 משנת תרומות פ"ח מ"ו, מעשרות פ"א מ"ד, להלן פ"ב ועוד בכ"מ. וצריך לגרוס כגירסת הירושלמי, וכן הגיהו המפרשים.

5. ר' יהודה ור' שמעון אומ' וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: דברי ר' מאיר ור' יהודה ר' יוסי ור' שמעון אומ' וכו'. והנכון כלפנינו שר' יהודה חולק על ר"מ וסובר שהן כלאים, ואין מעשרין מזה על זה. וכן מוכח ממשנתנו הנ"ל וממשנת תרומות ספ"ב ומירושלמי הנ"ל ומירושלמי תרומות ספ"ב.