תוספתא כפשוטה על דמאי ח:כד

69-70. מי שהיו לו שתי חביות וכו'. אף ברייתא זו קשה מאד. ומתוך העניין למטה נראה שהיה לו ברור שהמעשר היה טמא והטבל היה טהור, אלא שנתערבו החביות ולא ידע איזו היא של מעשר ואיזו היא של טבל, ולפי זה צריך להניח שהחביות היו שוות (שאם לא כן כיצד נתערבו). ברם מצד שני נראה להלן שהוא יכול להפריש מן הטבל על כל המעשר וזה לא יתכן בשוות, שהרי אם הבית המעשר היא בת מאה לוג, כשמפרישים עליה מלבר צריך לתת לכהן יותר מאחד עשר לוג, ובחבית של טבל בת מאה לוג אין יותר מעשרה לוגין מעשר, ואי אפשר לתרום ממנה אלא על תשעים לוגין שבחבית מעשר. ולפיכך נ"ל שבחבית מעשר לא היו אלא תשעים לוג מעשר טבל טמא ועשרה לוגין חולין, וממילא היתה יכולה להתערב בין חבית של טבל בת מאה לוג.

71. מזה כדי תרומת מעשר על זה וכו'. כלומר לוקח מכל אחת עשרה לוגין, שהרי כאן אין כוונתו אלא להפריש מן הטבל שהוא טהור על המעשר שהוא טמא, ומן הטבל אינו צריך להפריש תרו"מ כלל, אלא מפריש מעשר ועושהו תרו"מ על החבית הראשונה. וממילא לא איכפת לנו כלל אם חולין מעורבין בעשרת הלוגין שלקח מטבל מעשר (עיין מ"ש בתחילת הברייתא), שהרי ממנה לא יפריש כלל, ואינו לוקח עשרת לוגין מכל חבית אלא מחמת שהוא אינו יודע איזו היא של טבל טהור. והלשון "מזה על זה" "ומזה על זה" פירושו שבכל פעם מתכוין להפריש על האחרת מספק שמא האחרת היא של מעשר טבל.

75. נמצאו חביות מתוקנות. שהרי הפריש מן הטבל הטהור עשרה לוגין מעשרות כהלכה ועשאן תרו"מ על תשעים לוגין של מעשר טבל טמא.

76-77. ושותה משניהם כאחת וכו'. גם כאן השלימו המפרשים כמו בסהכ"ג שלעיל, עיין מש"ש בפירוש הקצר לשו' 69. ועיין בספר טל תורה לירושלמי סוף דמאי.