תוספתא כפשוטה על דמאי ח:יא

29-30. ושל מעשר טבל טהור. וכ"ה בד, אבל בבבלי (ב"ק קט"ו ב') ליתא, ואין לה פתרון. ואולי פירושו שאחת מהן היתה של מעשר טבל טהור, והיא היא שנשפכה.

30. וראה אחת מהן שנשפכה. וכ"ה בד. ובבבלי הנ"ל: שנשברה, ופירושו שהתחילה להשתפך, אבל עדיין לא נשפכה. ועיין להלן מע"ש פ"א ה"ח ומ"ש להלן.

או שנתגלתה. בבבלי הנ"ל מבאר שעדיין לא נפסדה לגמרי, שהרי אפשר לסננה, וכר' נחמיה, עיי"ש.

אומ' הרי זו תרומת מעשר וכו'. שהרי אפי' אם יפריש מן הקיימות אין תרומת יין טמא ראוי לשתיה, 25 ואם הוא יין חדש אינו ראוי אף לזילוף, עיין בב"ק שם. ונמצא שהכהן לא הפסיד הרבה ולפיכך מותר לו להפריש מן העומד לאבוד. ובבבלי הנ"ל העמידוה בשיכול להציל ע"י הדחק, אבל אם אינו יכול להציל כלל הרי זה הפקר. 26 ועיין במ"מ, פי"ב מה' גזילה ה"ה, שרצה לפרש בדברי הר"מ שכל זמן שלא נשפך אינו כאבוד, עיי"ש. אבל כבר השיג עליו בלח"מ שם, ועיין בר"מ פ"ג מה' תרומות סהי"ז. אבל מסתימת לשון התוספתא משמע שאפילו אם אינו יכול להציל, כל זמן שלא נעשה מעשה בגוף היין תרומתו תרומה (עיין להלן מע"ש פ"א ה"ח), ובטמא שאין הפסד לכהן, אפילו לכתחילה מותר. ועיין מ"ש באו"ש פ"ד מה' תרומות ה"ב.

31. בשמן אסור וכו'. בבבלי הנ"ל גורס: מפני הפסד כהן, והיא היא, שהרי יכול ליהנות מהדלקת השמן הטמא. ועיין בבבלי שם שמעמידה בדמאי, וגם מכאן מוכח שבתרו"מ של דמאי אינו נוטל דמים מן הכהן. כמו שהעיר בתוספ' רע"א דמאי פ"א מ"א.

אם אמ' הרי זו וכו'. וכ"ה בד, ואולי צ"ל: אם [משהגיע לארץ] אמ' הרי זו וכו'. עיין לעיל סה"י.