תוספתא כפשוטה על דמאי ה:כד

100. מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות של כותים וכו'. וכ"ה בכפו"פ פ"ה נ"ג ע"א ופ"ב עמ' ט"ז. 62 אלא שבפ"ב שם חסרות המלים "של כותים" בטעות. ובד: מעשה שנתכנסו וכו'.

101. שעל יד הדרך. וכ"ה בכפו"פ פ"ב ופ"ה הנ"ל. ובד בט"ס: שעל יד הירדן. והפירוש ברור שהכונה היא לדרך מיהודה לגליל. עיין לעיל פ"א הי"א ומש"ש.

הביאו לפניהם ירק. להלן מעשרות פ"ב ה"א: מעשה שהלך ר' יהושע וכו', והיו בני עיירות מוציאין להן תאנין וכו'. ובירושלמי שם (פ"ב ה"ג, מ"ט ע"ד; דמאי רפ"ג): והיו בני אותן העיירות מביאין להן פירות וכו'. והכוונה שהוציאו (שהביאו) להם פירות מבתיהם (עיין ירוש' דמאי הנ"ל). ואף כאן הפירוש כן. וכבר אמרנו לעיל שהפירות שהכותי מוציא מביתו, ומה שמשלח לחבירו ישראל, אינם ודאי אלא דמאי.

קפץ ר' עקיבא ועישרן ודאי. ואעפ"י שאמרנו לעיל 63 עיין לעיל פ"א שו' 32. ומחילה היה אף ירק שלהם דמאי. עיין להלן. (שו' 97) שעיירות שעל יד הדרך לוקחים ירק מישראל, מ"מ הרי כאן הוציאו מבתיהם, וסובר ר"ע שכותים אינם מעשרים אפי' מה שהם אוכלים, ולפיכך עישרם ודאי, והפריש גם תרומה. ואפשר שעשה כן רק להפגנה בעלמא, כדי להראות את יחסו לכותים. ועיין במשנת שביעית ספ"ח, בר"ש ובר"ש סיריליאו שם. 64 ועל קפיצת ר"ע, עיין גם לעיל ברכות פ"ד הט"ו, ולהלן ביצה פ"ב הי"ב ובמקבילות.

103. א' לו ירק שלי וכו'. המלים "א' לו" חסרות בד ובכפו"פ הנ"ל, ואולי צ"ל לפנינו: והלוא ירק שלי וכו'.

104. וכשבא רבן גמליאל ביניהם. בד: כשהלך רבן גמליאל לביניהן. וכן בכפו"פ פ"ב (ד"ר ו' ע"ב. ובהוצ' לונץ תיקנו ע"פ התוספתא, ולא העתיקו את נוסח ד"ר): כשחזר ר"ג לביניהן. והכוונה לעיירות שבין הכותים (עיין תס"ר ה"ג סוף עמ' 53) שעל יד הדרך.

104-105. עשה תבואה וקיטנית שלהן דמאי, ושאר כל פירותיהם וודאי. זו היא גזירה אמצעית. והטעם נתבאר לעיל פ"א הי"א: עכשיו רבותינו אמרו כל עיירות הכותיים שעל יד הדרך כגון [אלו] התבואה והקטנית שלהן דמיי מפני שחזקתן מהר המלך ושאר כל פירותיהן ודאי. והפירוש הוא שהתבואה והקטנית שהכותים היו מוכרים בשוק חזקתם מהר המלך, אבל פשיטא שאף להם היו פירות וקיטנית משלהם אלא שלא היה להם מספיק למכירה, ולפיכך כל התבואה והקטנית היא בחזקת דמאי, מפני שאם אנו חוששים שמא הוא מוכר מפירות מכנסו, אנו תולים שהוא מוכר אותם עכשיו ע"פ הדחק, ומתחילה חשב לאכול אותם, והן כפירות ישראל ע"ה. ואם הוא מוכר לסחורה ממה שלקח, הרי חזקתן שבאו מישראל, ולפיכך כולן דמאי. ועיין גירסת כפו"פ שנעתיק להלן.

105-106. וכשחזר רבן שמעון בן גמל' ביניהם ראה שנתקלקלו וכו'. בד: כשחזר ר"ג לביניהן וראה שנתקלקלו וכו'. ובכפו"פ הנ"ל (בד"ר): כשחזר ר"ג לביניהן וראה אותן שנתקלקלו עשה כל פירותיהן ודאי. כשהלך רשב"ג לביניהן וראה אותן שנתקלקלו עשה תבואות וקטניות שלהן דמאי, ושאר כל פירותיהן ודאי. וכנראה שיש כאן עירבוביא של שני נוסחאות. ולהלן שם פ"ה עמ' נ"ג (ד"ר ט"ז ע"א): קפץ ר' עקיבא ועשאו ודאי. ואף ר"ג שהיה עמו עשה לבסוף כל פירותיהן ודאי. ולהלן תרומות פ"ד סהי"ב מפורש שרשב"ג סובר שכותי כישראל. ועיין מש"ש. ועיין לעיל רהכ"ג.

106. ועשו כל פירותיהן ודאי. בד: עשה וכו'. ומכיוון שהטעם תלוי בקלקול, נראה שעשו את פירותיהן ודאי, אפילו אלה שמוציאים מתוך בתיהם, ומה שמשלחים לחביריהם ישראל, מפני שאינם מעשרין אפילו מה שהן אוכלים. ולפיכך עשו את כל פירותיהן ודאי, ואפילו בעיירות של כותים שעל יד הדרך, מפני שאנו חוששים שמא הוא מוכר ממכנסו, וממה שחשב להכניס לביתו לאכילה. ועיין מס' כותים פ"א ה"ו, הוצ' היגר עמ' ס"ב.