תוספתא כפשוטה על דמאי ה:יא

47-48. הלוקח מן חנוני וחזר ולקח ממנו וכו'. במשנתנו פ"ה מ"ו: הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח וכו'. ודין החנוני לא נזכר במשנה. אבל בירושלמי שם: תני הלוקח מן החנוני וחזר ולקח ממנו שנייה וכו'. עיין להלן.

48. אע"פ שמכיר את החבית שהיא היא לא יעשר מזה על זה. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: אם מכיר את החבית וכו'. ונראה שיש שם השמטה ע"י הדומות, וצ"ל: אם מכיר את החבית שהיא היא [מעשר מזה על זה, ואם אינו מכיר את החבית שהיא היא] לא יעשר מזה על זה. וכן בירושלמי הנ"ל: אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא. והוא כמו שהשלמנו. ובירושלמי שם ממשיך: הדא דתימ' באילין אידתיקרימ', ברם באילין שפייא (בכי"ר: שפייה) אורח' (בכי"ר: אורחה) מפנתון אילין לגו אילין. והנה כל המפרשים פירשו שאידתיקרימ' ושפייא הם המוכרים ונדחקו מאד בפירוש המלה אידתיקרימ', והגיהו הרבה. אבל מלשון הירושלמי "אורחה מפנתון", הדרך היא לפנות אותם (כנראה שצ"ל: מפנתין, לפנות אותן), מוכח שהכוונה לכלים, כלומר לכלים שהזכירו אותם מקודם. ואפיפניוס בספרו על המשקלים והמדות מביא (הנוסח הסורי, הוצ' ספרים ע"י האוניברסיטה משיקגו, 66c): "שפיתא הוא שם סורי ונוהגת כמדה אצל האשקלונים, העזיים ובשאר ספר ימא דמתקריא סאפאלא (שפלה). ומשתמשים בה לקדוח בה יין מן הגת ואף נושאים בה יין (וסבלין לחמרא)". ולפיכך קרוב שצריך לומר בירושלמי: ברם באילין שפיית' (במקום שפייה שבכי"ר), כלומר אפילו אם מכיר את השפיתא אינו מעשר מזו על זו, מפני שדרכם לפנות אותן מאילו לאילו, שהרי משתמשים בהן כמדה וככלי שאיבה. ואשר למלה אידתיקרימ' היא בוודאי משובשת, ובכי"ר גורס: אורתי (סוף שורה) קדמיתא, ובכי"ס (לפי ירוש' הוצ' לונץ): אולותוקרימא. ונראה שצ"ל: אינוקרמיא, 36 οἴνου κεράμια, עיין מ"ש U.Willken בספרו Griechische Ostraka ח"א, עמ' 758, ואילך. כלומר כדי יין. ולפ"ז אפשר שכוונת התוספתא לכד שקודחין בו, ודינו כשפיתה שאין מעשרין מזו על זו. ועיין ר"מ רפי"ד מה' מעשר ובמה"פ פ"ה ה"ו ד"ה תני ובגליון הש"ס שם.

49-50. אבל בשל ודיי הרי זה אסור. שהרי אסור למכור ודאי אפילו לחבר אלא לצורך, עיין במשנתנו פ"ה מ"ח ובירושלמי שם.

50. באיסר ירק וכו'. שמא אין זה איסר האיטלקי, אלא מטבע קטן ששויו נומין. 37 עיין בספרו של הולטש (שהזכדנו לעיל פ"ג הע' 16) ח"א, עמ' 253, וח"ב, עמ' 166. וכבר שנינו בירושלמי ספ"ב: תני ר' חייא וכו' נומן מידה דקה וכו'. ועיין מ"ש לעיל פ"ג שו' 46.

51. לא יחזיר וכו'. שהרי לקח במדה דקה ומחזיר במדה דקה, ואסור למכור דמאי במדה דקה. ועיין לעיל פ"ד ה"א.