תוספתא כפשוטה על דמאי ג:יב

44. אפי' לא מכר לו אלא סאה ורובע וכו'. כלומר, אפילו לא הוסיף על הסאה אלא אחד מכ"ד שבה שהיא המדה הקטנה ביותר שהקונה מקפיד עליה (עיין בבלי ב"ב צ"ד א'), מ"מ צריך לעשר את הרובע, שהרי לוקח כסף בעדה. ואעפ"י שאין דרך התינוקות לקנות סאה ורובע (שהרי אמרו במשנתנו ספ"ב שחצי סאה היא מדה גסה) חייב לעשר את הרובע. ומכאן הביאו ראיה בירושלמי הנ"ל לר' אילא שמחמת ריוח אתינן עלה ולא משום חשש תקלת התינוקות.

45-46. סלי תאנים וכו'. כלומר, כל אילו אם מכרן כמות שהן דינן כנמכר בגסה, ופטור. והתוספתא לא הוסיפה על משנתנו ספ"ב אלא שרשב"ג הוא שאמר כן בשם ר' יוסי. ומעולם לא נחלק רשב"ג על משנתנו, כשיטת הראב"ד בפי"א מה' מעשר הי"ד. והר"מ שם שלא פסק כמשנתנו סובר, שר' יוסי יחידאה הוא, וחכמים חולקים עליו, כפי' מהרי"ק, רדב"ז ומרן בכ"מ. אבל הר"ש בספ"ב סובר שהתוספתא חולקת על משנתנו. ועיין בח"ד. והמלים שהקפתי בפנים אינן בכי"ע ובר"ש הנ"ל, ובאו באשגרה מלהלן שו' 48, עיי"ש. וכן מחקן בח"ד.

46. לימין במדה גסה מלימין וכו'. בכי"ע ובר"ש הנ"ל: לימון וכו' מלימון וכו'. וצ"ל: לומין וכו' מלומין וכו'. ואין לומין אלא נומין (בהחלפת למי"ד ונו"ן, דוגמת אנטונינוס אנטולינוס, וכדומה), כלומר νουμμίον, 16 כפירושו של קרויס במלונו למלים שאולות מיונית, ערך לומין, עמ' 311. ועיין בספרו של הולטש Metrologicorum Scriptorum Reliquiae, מפתח היוני, עמ' 200, ערך νουμμίον. מטבע שבזמן ידוע היה שויו איסר. ובירושלמי ספ"ב: תני ר' חייא הין מדה גסה. מן ההין ולמטן מידה דקה. נומן 17 כ"ה בכי"ל ובכי"ר. ולפנינו בטה"ד: טמן. ועיין בהגהה שבמלא"ש בסוף פ"ב. וכנראה שיש שם ט"ס בהגהת ר"ב אשכנזי, וצ"ל שם: נומן. מידה דקה, מנומן (כ"ה בכי"ל ובכי"ר) ולמעלן מדה גסה. ואין להגיה את המקורות אחד ע"פ השני, ובזמן התנא של הברייתא שלנו היו הפירות יותר בזול. ועיין להלן פ"ה שו' 50 ומש"ש. ומדברי הירושלמי למדנו שהבבא לימין במדה וכו', אינה מדברי רשב"ג, אלא הלכה בפני עצמה.

47. ובלח הין במדה גסה וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ואמרו שם שלשיטת התנא של התוספתא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש. נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח.

48. קליעה של שום וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובר"ש בטעות: קליפה של שום. וכן להלן עוקצין פ"א ה"ז: קליעה של שום, ובד שם בטעות: קליפה של שום. ועיין להלן מעשרות פ"א ה"ו, מכשירין פ"ג ה"ג.

הרי היא כמדת גסה. בכי"ע ובר"ש: הרי זו (בר"ש: זה) מידה גסה (ועיין בשנו"ס), ופירושה שסתמה כמדה גסה, ודינה כסלי תאנים שנשנו לעיל.