תוספתא כפשוטה על דמאי ג:יא

40. אילו מיני תבואות. ריבמ"ץ פ"ב מ"ה. ועיין במשנה פ"ב סמ"ד, ומ"ש ר' סולימאן אוחנא (מובא במלא"ש) בפ"ב מ"ה.

וקטניות דרכן לימדד בדקה. כלומר, אבל קיטניות וכו'. והכל הולך אחרי דרכו של הנמכר. ובריבמ"ץ הנ"ל: קטנית דרכו וכו'.

41. ומדדן בגסה. וכ"ה בד ובר"ש (אלא ששם: ומדדו). ובכי"ע: מודדן בגסה, כלומר, מותר לו לכתחילה למדוד בגסה ולהשפיע על המדה, כדי למכרן דמאי.

41-42. משפיעה ומוכרן וכו'. וכ"ה בד, כלומר, משפיע את המדה, ומוסיף עליה. עיין פיה"מ פ"ב מ"ד, ופי"א מה' מעשר ה"ב. ובכי"ע: משפען ומוכרן וכו', כלומר משפיע את המדות. ולפ"ז לדברי חכמים הכל הולך אחר המדה שמודד בה. ועיין בפיה"מ להר"מ פ"ב מ"ה ובחיבורו הנ"ל.

42. אם מדדן בדקה הרי זה חייב. וכ"ה בד. ובר"ש הנ"ל: ומודדו בדקה וכו'. ונראה שהגירסא הנכונה היא בכי"ע: מכרן בדקה וכו'. ופירושו שאם מדד בגסה, אבל מכר ע"פ המחירים של הדקה חייב. וכן בירושלמי פ"ב סה"ד: מדד לו סאה לעניין רבעין, הואיל והמוכר משתכר, המוכר מפריש וכו'. ולפי הגירסא שלפנינו שמא צריך לפרש שאם מדד בדקה חייב אע"פ שהשפיע על המדה, שאינו דומה שיפוע על מידה גסה שהיא רחבה למדה דקה שהיא צרה. ועיין במשנת ב"ב ספ"ה ובספרי דברים פי' רצ"ד עמ' 313, ובבבלי ב"ב פ"ט א' ובשאילתות קדושים סי' ק"ב ובהעמק שאלה שם.

42-43. הנמכר בדקה הרי הוא כדקה וכו'. כלומר, אין הדבר תלוי לא בריוח המוכר ולא בדרך הרגילה של המדידה, אלא בכלים שהוא מודד בהם, וכל הנמכר בכלי דק חייב לעשר אפילו הוסיף במיוחד על המדה, וכל הנמכר בכלי גס אפילו לא השפיע על המדה פטור מלעשר. ובירושלמי הנ"ל: חברייא בשם ר' יוחנן מפני התינוקות דלא ייכלון טבל (כלומר, לפיכך אסור לחנוונים למכור דמאי) וכו'. מתני' מסייעא לחברייא. ר' נחמיה אמר את שהוא טפל (בכי"ר: נופל) לדקה כדקה, ואת שהוא טפל (בכי"ר: נופל) לגסה כגסה. ואפשר ש"טפל לדקה" פירושו שהוסיף קצת במיוחד על הדקה בלי מעות, וטפל לגסה פירושו שהוסיף על הגסה בכלי דק. ולפ"ז חייב לעשר אם מכר בדקה אפילו לא הרויח הרבה, מפני התינוקות שדרכן לקנות בדקה.