תוספתא כפשוטה על דמאי ב:יח

52. שהיה למד אצל עם הארץ וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: שלמד אצל ע"ה וכו'. ולכאורה פירושו שלמדו אומנות אצלו. ודין עבד שלמד אצל ע"ה, כעבד שנמכר לע"ה שהוא בחזקתו, עיין לעיל הי"ז. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' מעשרות ה"ג ובפ"י מה' מטמאי מו"מ סה"ו, אבל בה' מעשרות שם בסמוך פסק: בנו או עבדו של חבר שהיו למודין אצל ע"ה צריכין לקבל. וזה סותר לתוספתא שלנו ולפסק הר"מ עצמו לעיל שם ובה' מטמאי מו"מ. ועיין במהרי"ק במקומו שמגיה בר"מ כנוסח התוספתא כאן. ומלשון הר"מ משמע שהיו רגילין 43 עיין להלן, עמ' 305, הע' 35. ובמשנה סוף תרומות: למודה אצל אביה. ובירושלמי יבמות ספ"ט: מתלמדתה של כהן, כלומר, שאוכלת אצלו. מרצונם הטוב לבקר אצל ע"ה. ועיין מ"ש בפאת השלחן סי' ט"ו ס"ק ג' אות י"ד.