תוספתא כפשוטה על דמאי ב:יז

48. הרי זה בחזקתן עד שיחשדו. לפי פשוטו משמע שאפילו כשהן תחת יד ע"ה נאמנין. וכן משמע מסתימת לשון הר"מ (פ"י מה' מעשרות ה"ג). ובבבלי (ע"ז ל"ט א', בכורות ל' ב'): אינן צריכין לקבל דברי חבירות בתחילה. 34 בע"ז מוסיף: דברי ר' מאיר. ועיין מ"ש להלן. ופירש"י (בבכורות) שאין צריכין לקבל אם חזרו תחת יד חבר. ומכאן שכל זמן שהן תחת יד ע"ה אינם נאמנים. ומדברי הבבא שלהלן משמע יותר כפירש"י, עיין מש"ש.

49. ר' שמעון בן אלעזר אומר צריכין וכו'. כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו השמטה ברורה ע"י הדומות. וכן בבכורות הנ"ל (לפי שטמ"ק שם אות י"ג): רשב"א (בכי"מ שם: ר' שמעון) אומר אף הן צריכין לקבל עליהן וכו'. ולפנינו שם: ר"מ אומר אף הן 35 עיין לעיל הע' 34. ולהלן בע"ז (פ"ג ה"ט) אמר ר' מאיר שאין נותנין לע"ה בנות לא קטנות ולא גדולות, עיי"ש. ועיין שיטת ר"מ בברייתא שבבבלי פסחים מ"ט ב'. ולפירש"י שכל זמן שהן תחת ידי ע"ה אינם נאמנים כלל, צריך לפרש שר"מ אינו דן אותם כחוזרים לסורם כשהיו ברשות ע"ה, עיין שיטתו לעיל ה"ט. וכו'. ובע"ז (הנ"ל): ר' יהודה אומר אף הן וכו'. ולתנא זה הכוונה היא שבת חבר שנישאת לע"ה צריכה להתנות שלא תעשה טהרות ע"ג בעלה, 36 אבל קשה לפרש כן אצל עבד. ושמא יכול לעשות כן ברשות בעליו. עיין להלן ע"ז פ"ג סה"ט וה"י. ולפי פירש"י הנ"ל הפירוש כפשוטו, שצריכין לקבל כשיוצאים מרשות ע"ה.

49-50. וכן היה ר' שמעון בן לעזר וכו'. וכ"ה בע"ז הנ"ל. ובבכורות חסרות המלים "וכן היה". והמלים "משם ר' מאיר" חסרות בע"ז, אבל ישנן בר"ח שם ובבכורות. וברייתא זו (בלי שם האומר) הובא בברייתא דמס' כלה פ"א, הוצ' היגר, עמ' 175.

50-51. והיתה קומעת על ידו תפלין. וכ"ה בד. ובכי"ע: על ידיו. ובבכורות: והיתה קומעת לו תפילין על ידו. ובע"ז והיתה קושרת לו תפילין על ידו. והנה הגירסא "על ידו" (על ידיו) של התוספתא מקויימת ומתאשרת ע"י כל נוסחאות הבבלי ע"ז ובכורות בדפוסים ובכי"מ. ולפי פשוטו "על ידו" פירושו "בשבילו", 37 עיין לדוגמא במשנת שביעית פ"ז מ"ג; שקלים פ"א מ"ג, מ"ו, ועוד בכ"מ. כלומר, שהיתה קומעת, 38 עיין אוצר הגאונים גיטין, חלק התשובות, עמ' 12, סי' כ"ו. או קושרת את הקשרים, בתפילין שהחבר היה מכין לאחרים. ופירוש זה מתאים לגמרי להקבלה של הסיפא: והיתה קושרת על ידו קשורין (עיין להלן). ואח"כ מצאתי שכבר קדמני בזה הר"י שור בספרו משנת ר' יעקב, י"ד ע"ד. [וכ״ה במגזין של ברלינר ש״ב, עמ׳ 4.] ברם הראשונים ז"ל למדו מן הברייתא כאן שתי הלכות. א. שאשה מותר לה לקשור לבעלה תפילין בידו. 39 תוספות גיטין, כפי שהובאו בהגה"מ פ"א מה' ציצית הי"ב, עיין מ"ש הר"י ענגיל בגליוני הש"ס לע"ז שם. ועיין בברכי יוסף או"ח ריש סי' י"ד. והם מפרשים שהאשה היתה קושרת לו על ידו ממש. ב. הכרעה לשיטת ר' אליהו מפריס שבתפילין של יד צריך בכל יום לקשור מחדש את הקשר של תפילין, 40 תוספ' מנחות ל"ו א' ד"ה משעת; או"ז ח"א סי' תקע"ט, ע"ח ע"ד; רא"ש חולין פ"א, סי' י"ב. שהרי מכאן משמע שאשה זו היתה עושה כן בקביעות (במס' כלה הוצ' היגר הנ"ל מפורש: והיתה קושרת לו קשר תפלין על ידו בכל יום. אבל בהוצ' קורוניל חסרות המלים "בכל יום"). והנה בתוספ' מנחות, באו"ז וברא"ש הנ"ל (בהערה 40) העתיקו מן הבבלי בע"ז: והיתה קושרת לו תפילין בזרועו (וכן הגירסא גם בר"ח ע"ז שם), ולפי זה הוכרחו לפרש כמו שפירשו, 41 ועיי"ש שהוסיפו: ואפילו לספרים שכתוב בהם קומעת (כנראה, שהיה כתוב בספרים הללו: קומעת לו בזרועו), מכל מקום רוצה לומר שהיתה קושרת לו כעין קמיע וכו'. ועיין בבלי סנהדרין כ"א ב', כ"ב א', ומ"ש בספרי ההיליניסמוס בא"י העברית, עמ' 108, הע' 50. אבל בתוספ' גיטין הנ"ל (עיין הע' 39) העתיקו כגירסא שלפנינו, ומ"מ פירשו שקשרה לו תפילין על ידו ממש. ואפשר שדייקו מן הלשון שבבבלי: קומעת לו... על ידו, אבל גם בסיפא הלשון כן, ושם בוודאי פירושו בשבילו. ועיין מ"ש להלן.

51. והיתה קושרת על ידו קשורין. בכי"ע: וקשרה על ידיו קשרים. ובמקבילות שבבבלי: והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו. והיא היא, עיין שבת פ"ח מ"ב ובמפרשים שם. ובמקור שלנו השתמש הדרשן בדברים רבה: 42 הוצאה שלי, עמ' 70, עיי"ש בהערה 8. אלא שהנוסח שם מקוטע קצת, ואני מעתיק כאן מילקוט סיקילי לדברים כת"י. "וקשרתם לאות על ידך וכו'. אדם יוצא לדרך ובידו פרגמטיא, אם אין בידו סימן ואות מן המלך הוא ירא מן המוכסין שיטלו כל מה שבידו, ואם בידו סימן ואות מן המלך אינו מתירא מן המוכסין, לפי' אמר הב"ה לישראל, בני, קשרו אות שלי על ידיכם ואין אתם מתיראים, למה שקשרו של מלך עליך". ופשיטא שאין מכאן ראיה לפירוש הראשונים הנ"ל בברייתא שלנו, מפני שהדרשן התאים את המשל לעניין הפסוק.