תוספת יום הכיפורים לב

תוספות יום הכפורים חידושי פרק יום הכפורים דף ע"ג ע"ב מתני' יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וכו' ופירש רש"י מפרש בגמרא דכל הני איקרי עינוי וגבי יוה"ך כו' איכא למידק דמה בא רש"י ללמדנו י"ל דק"ל כיון דהתנ' בא לספור כל הדברים האסורים ביוה"ך הו"ל למתני נמי מלאכה ולזה תירץ רש"י דמלאכה לא אצטריך למתני משום דמקרא מלא דבר הכתוב לא תעשו כל מלאכה והנך דתני אצטריך משום דאינם מפורשות בכתוב ומפרש בגמרא דנפקא ליה לתנא כל הני מה' ענויים דכתיבי כו' וזה נראה שהוא כונת הרמב"ם בפי' המשניות שכתב וז"ל לא בארה התורה מעשה מאלו הדברים כו' יע"ש ובחבורו הלכות שביתת עשור פ"א כתב מ"ע א' יש ביוה"ך והיא לשבות מאכיל' ושתיה כו' יע"ש וכתב הרב בעל ל"מ דכונתו לפסוק כדאמרינן לקמן ריש פרקין תנו רבה ור' יוסף כו' ע"ש וכן נראה מדברי הסמ"ג עשין ל"ב יע"ש ולעד"ן דזה א"א דהרי הרמב"ם מייתי בפי' המשנה כנגד ה' ענויין ולכן נראה דהא דתני דנפקא משבת שבתון לא פליג אמ"ד כנגד ה' ענויין דהא ודאי אצטריכו דאלו לא כתיב אלא ה' ענויין הייתי אומר דלעולם לא צוה הכתוב אלא על אכיל' ושתיה ונכפל הצויי כמה פעמים כדאשכחן בשבת וכמה מצות דנכפלו כמה פעמים ומכח שבת שבתון שמעינן דכונת הכתוב לומר דיש שבתון מענויים אחרים מלבד ענוי אכילה ואי לא נאמר אלא שבת שבתון ולא היה מזכיר ה' ענויים לא הייתי יודע כמה ענויים ריבה הכתוב לכך נכתבו ללמד דהן ה' ענויין לא פחות ולא יותר וגם ידעי' מכח לשון עינוי מדרשת כמה קראי דהכונה הוא על רחיצה וכו' דאשכחן דאיקרו עינוי באופן דדרשת ה' עינויים היא מוכרחת וליכא מאן דפליג עלה ודוק:

אסור באכילה ושתיה כו' קשה בשלמא אכילה ושתיה שפיר נקט להו ברישא דעיקר עינוי דקרא הוי באכילה ושתיה דיש בהו כרת אבל אידך עינויין רחיצה וסיכה כו' אמאי נקט להו בהאי סדרא דרחיצה דאיקרי עינוי יליף לה מדוד וסיכה מדניאל ונעילת הסנדל מדוד ותשמיש המטה מדברי תורה ולכאורה היה נראה לומר דכיון דה' ענויי כתיב כנגד ה' עינויין אלו לא הוה כתיב אלא חד עינוי הוי לאכילה ושתיה ועינוי ב' אתי לאיסור רחיצה והוה שרינן סיכה דאינו כל כך עינוי אתא עינוי ג' ואסר סיכה והוה שרינן נעילת הסנדל דאינו כ"כ עינוי אתא עינוי ד' ואסרו והוה שרינן תשמיש המטה אתא עינוי ה' ואסרו באופן דהתנא שנאן דרך לא זו אף זו דכל המוקד' מחברו הוא יותר עינוי משל אחריו ומכח ריבוי קראי מרבים לכולהו עינויי כדאמרן אך קש' דהסברא הוא דאלו לא הוו כתוב אלא תרי עינויי הוה אמינא עינוי אחד לאכילה ושתיה ועינוי ב' לתשמיש המטה דאשכחן דבתורה גופיה איקרי עינוי מה שאין כן רחיצה וסיכה וכו' דילפינן להו מדברי קבלה ואם כן היה ראוי להקדים תשמיש המטה לרחיצה וי"ל דאה"נ אלא דשנה התנא קודם איסר רחיצה ואח"כ ת"ה לאשמועינן אגב אורחיה דמי ששמש מטתו או ראה קרי יכול להתפלל בלא טבילה דאם לא כן אלא דאסור להתפלל בלא טבילה כיון דתנא דאסור לרחוץ ובכלל רחיצה היא הטבילה מלתא דפשיט' הוא דאינו יכול לשמש מטתו דאם ישמש יצטרך לטבול אלא ודאי מכח דתני רחיצה קודם ת"ה רמז לנו דמי ששמש מטתו או ראה קרי אינו זקוק לטביל' וקרוב לזה מצאתי שכתב מרן סימן תרט"ו בשם הירושלמי יע"ש וכיון דתנא רחיצה תנא סיכה דכ"כ ורחצת וסכת וכיון דהני איקרי עינוי מדברי קבלה תנא נמי נעילת הסנדל דאיקרי עינוי מדברי קבלה והדר תני ת"ה דאיקרי עינוי מד"ת ודוק:

והמלך והכלה ירחצו פניהם כו' משמע דמלך וכלה אסורים בנעילת הסנדל וקשה דכי היכי דהתירו רחיצה למלך משום מלך ביופיו כו' ה"נ ראוי להתיר למלך נעילת הסנדל דגנאי לראותו יחף דזה בכלל מלך ביופיו כמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' מלכים י"ל דיכול ללבוש אנפלאות של בגד ומשי חשוב והוא יופי גם כן אך קשה למה לא התירו לו סיכה י"ל דרחיצה עושה את האדם נאה אבל סיכ' אינו כדי שירא' נאה אלא משו' תענוג ולכן לא התירו:

רש"י דר"א אכולהו קאי כו' כונתו דל"ת דרישא דמלך וכלה הוי לכ"ע ולא פליג ר"א אלא אסיפא דהחיה קמ"ל דאכולהי קאי והכריחו לומר כן מדתנן והחיה בוי"ו דאם איתא דר"א לא פליג אלא אחיה היל"ל החיה בלא וי"ו דהיינו דסיים רש"י אכולהו קאי מלך וכלה וחיה דלכאורה קשה דלא הול"ל אלא אכולהו קאי ותו לא אלא דכונת רש"י לרמוז ונפקא מינה לענין הלכ' דס"ל לרש"י דהלכתא כרבנן ועוד יש הכרח דאכולהו קאי מהברייתא דמייתי בגמרא דף ע"ח ע"ב תניא המלך והמלכה לא ירחצו את פניהם רחב"ח אומר משום ר"א המלך והכלה ירחצו את פניהם כו' הרי בהדיא דפלוגתא דר"א ורבנן אכולהו קאי וראיתי בעץ חיים של מ"ח מהר"י חאג"יז זלה"ה שכתב וז"ל ובתוספת כתבו מספקא ליה לר"י אי חכמים דאוסרין במתניתין קיימי המלך וכלה או לא ונפקא לן מינה משום דקי"ל כרבנן ע"כ וק"ל דכיון דבעי בגמרא מתניתין מני רחב"ח דאמר משם ר"א אם כן חכמים הם חכמים דר"א ובבריית' בהדיא פליגי אכולהו ועוד דקל"ו שיש דעת שלישית כשלא שמענו בפי' ונראה דמשום דבברייתא פלגינהו בתרתי מש"ה מספקא ליה לר"י דדלמא במתניתין לא פליגי עכ"ל והנה דבור זה של התוספת לא נמצא בגמרא שלנו המודפסות אבל בתוספות כ"י מצאתיו וגם הר"ן הביאו ובאמת דהוא תמוה כמו שהקשה הרב מר חמי ז"ל ומה שתירץ דבריו סתומים ויראה לי כשנדקדק בבריית' אמאי פלגינהו בתרתי ונראה דטעמא דכיון דטעם דמתיר ר"א במלך וכלה משום דבעו יפוי וטעם החיה דמתיר ר"א דתנעול הסנדל הוא משום צנה אם כן הטעמים הם מוחלקים וכיון שכן לא שייך למתנינהו בחדא בבא אלא בתרי בבי וכיון דתנא דמתניתין שנה כולהו בחדא בבא איכא למימר דמתניתן ר' היא ונסיב לה אליבא דתנאי ובמלך וכלה ראה רבי דברי ר"א דירחצו את פניהם וסתם כותיה ולא רמז שהוא מחלוקת ר"א ורבנן וגבי חיה לא ראה דברי ר"א