תוספות ישנים על יבמות פה.

מתני' ולא מזונות ומיירי בלותה ואכלה דאל"ה פשיטא דהא בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה אלא מיירי שהלך בעלה למד"ה ולותה ואכלה וא"ת אפ"ה מאי אריא משום שהיא פסולה אפילו כשרה נמי אמרינן הניח מעותיו על קרן הצבי אותו האיש שהלוה לה א) כדאמרי' הלך בעלה למד"ה ועמד איש אחד ופרנס אותה הניח מעותיו על קרן הצבי וי"ל ה"מ היכא דלא מסר לה דרך הלואה אלא מסר בגלל בעלה ואין לו לאיש לתבוע לא לבעל ולא לאשה שהרי האיש לא שם במלוה להן. והאשה לא שאלה מאתו. אבל הכא שלותה ממנו לא הניח מעותיו על קרן הצבי אלא המלוה תובע את האשה והאשה תובעת את בעלה וגם אם נתגרשה האשה משלמת המזונות לאיש שהלוה לה והכא בשניה לא ישלם הבעל מזונות שלותה ואכלה ולא נהירא דדומיא דאמרינן בשניה אין לה מזונות קאמר באלמנה לכה"ג יש לה מזונות ובגמרא משמע דאלמנה לכה"ג אין לה מזונות בלותה ואכלה אלא נראה דבשניה לית לה מזונות אף לאחר מיתת הבעל דקנסינן ליה. אבל באלמנה לכה"ג יש לה מזונות בלאחר מיתה כדמשמע בגמרא:

א) ואין להקשות ממה דמשמע מההיא דהיכא דפסל זרע לא מרגלא ליה והכא פ"ה שהוא פסול הבעל. דא"ל דמודה רש"י דפסול זרע הוי שפיר פיסול בעל ולא מרגלא ליה: