תוספות רי"ד על יבמות צו.

מתניתין: אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה. מתה ונשא אחותה מאמה, מתה ונשא אחותה מאביה מתה אחותה ממה מורת בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרת צרותיהן ואסורה בשני' וברביעית ואין ביאת א' מהן פוטרת צרתה ואם לא על השני' לאחר מיתת הראשונה מורת בשניה וברביעית ופוטרת צרותיהן ואסורה בשני' וברביעית ואין ביאת א' מהן פוטרת צרתה ואם בא על השני' לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרת צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת א' מהן פוטרת צרתה. פי' אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה מאביה שלא מאמה וחזרו ואמרו לו מתה השני' ונשא אחותה של שני' מאמה ונמצאת שלישית זאת רחוקה מן הראשונה ולא קרובתה האי חזרו ואמרו לו מתה ונשא אחותה של שלישית זו מאביה ולא מאמה ונמצאת רביעית רחוקה מן השני' וכ"ש מן הראשונה חזרז ואמרו לו מתה ונשא אחותה מאמה ורחוקה היא מן השלישית ואח"כ לבסוף אמרו לו כולן קיימות מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית שיאנן קרובות זו לזו ואעפ"י שהשלישית אחות השני' היא שריא דקידושי שני' לא תפסי דאחות אשה האי והו"ל כאנוסה ומפותה, ותנן אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אל אאחות אשה והיכי דלא תפסי קדושין לאו אחות אשה היא. וכן חמישית ואע"פ שהיא אחות הרביעית מותרת הואיל ותפסי קדושי שלישית נמצאת רביעית שהיא אחות שלישית בביאת זנות ולא אסרה חמישית עליו וופוטרת צרותיהן אם מת ובא יבם ויבם את א' מהן נפטרת צרתה ואסור בשני' וברביעית בשני' משום ראשונה וברביעית בשני' משום ראשונה וברביעית משום שלישית ואם בא על השני' לאחר מיתת הראשונה שאמת הי' הדברים של הראשונה ושאר הדברים הי' שקר מורת בשני' וברביעית ואסור בשלישית מפני שניה ובחמישית מפני רביעית:

מתניתין בן ט' שנה ויום א' הוא פוסל ע"י אחים והאחרים פוסלין ע"י אלא שהוא פוסל תחלה והאחים פוסלין פסלה וסוף, כיצד בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו פולס ע"י אחים באו עלי' אחים ועשו בה מאמר נתנו גט או חלצו פסלו על ידיו, פי' בן ט' תחלה פוסל אבל לבסוף אינו פוסל כדמפרש לקמן, ואם באו עלי' אחים או שמשו בה מאמר או שחלצו או שנתנו גט פסלו על ידיו דביאתו לא קניא לגמרי אלא במאמר בעלמא הא קי"ל דיש מאמר לגט וביאה וחליצה אחר מאמר.

ומקשה ובן תשע שנים ויום א' תחלה פוסל ולבסוף אינו פוסל והתנאי ר"ז בר"א העושה מאמר ביבמתו ואח"כ בא עלי' אחיו ושהוא בן ט' שנים ויום א' פסלה. אלמא ביאתו פוסלה אפילו לבסוף אחר מאמר הגדול. ומהדר ביאה דבן ט' פוסלת אפילו לבסוף מאמר דבן ט' בתחלה פוסל ולבסוף אינו פוסל ומאי דתנן שהוא פוסל תחלה על המאמר מיירי ולא על הביאה, פי' דבביאה פוסל בין בתחלה בין בסוף, ומקשה והא תני סיפא אלא שהוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף כיצד בן ט' ויום א' הבא עד יבמתו וכו. פי' אלמא האי דתני שהוא וסלתחלה אביאה קאי חסורי מחסרא וה"ק אלא שהוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף בד"א במאמר אבל בביאה פוסל אפי' בסוף כיצד בן ט' ויום א' הבא על יבמתו פסל ע"י אחים. פי' האחים שעשו בה מאמר דהאי כיצד אסוף קאי.

תניא עשו ביאת בן ט' ויום א' כמאמר בגדול ר"מ אומר עשו חליצת בן ט' כגט בגדול. פי' רבנן סברי דוקא ביאה יש לבן ט' לפסול על האחים אבל חליצה ל"צ כלל. ור"מ סובר גם חליצה יש לו ופסלה על האחים בגט בגדול. והל' כרבנן והכי אמרי' לקמן בפ' מפ' מצות חליצה שחליצת הקטן אינו כלום.

איתמר נמי ר"י א"ש י"ל גט, פי' אליבא דר"מ קאמר דס"ל דיש חליצה. וה"נ אמרי' תנ"ה י"ל גט וי"ל מאמר דברי ר"מ. אלמא לא אמר שמואל אלא לר"מ אבל לרבנן חליצה אין לו וכ"ש גט: