תוספות רי"ד על יבמות סב:

מיתיבי בני בנים ה"ה כבנים, מת א' מהן או שנמצא סריס לא קיים פו"ר תיובתא דר"ה תיובתא והל' כר"י:

אמר מר בני בנים ה"ה כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכ"ש ברא לברתא אבל ברתא לברא לא, א"ל רבא לשבת יצרה ביע' והא איכא והל' כרבא, דכ"ע תרי מחד לא ולא והא א"ל רבין לר"ש נסיבא אתאת ואוליד בני וא"ל בני ברתי בניי נינהו, התם דחוי' הוא דקא מדחי להו דר"ש איעקר מפירקי' דר"ה:

מתני' דלא כר"י דתנאי רש"א נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו הי"ל בנים בילדותו יהי' לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך אר"מ הל' כר"י:

אריב"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך שנאמ' וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, ובאותה שעה אשתו מתאוה לו והא מהכא נפקא מהתם נפקה, ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בששעה שיוצא לדרך, אר"י לא נצרכה אל אסמוך לוסתה וכמה א"ר עונה, פי' אם רגילה לראות ביום חייב לפרוש ממנה בלילה ואם רגילה לראות בלילה חייב לפרוש ממנה ביום אפ"ה כשיוצא לדרך יפקדנה ה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטרד טריד, ואי ק' והא בפ"ב דשבועות ת"ר והזרתם את בנ"י מטומאתם מכאן אר"י אזהרה לבנ"י שיפרשו משנותי' סמוך לוסתה אלמא מדאורייתא הוי. י"ל מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא, תדע דהא אמרי' התם ארחב"א אר"י כל הפרש מאשתו סמוך לוסתה הו"ל בנים זכרים ותו אמרי' ארחד"א אר"י כל המבדיל על היין במוצ"ש הוי בנים זכרים וכי היכי דהא מדרבנן הא נמי דרבנן:

ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאין סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך:

ת"ר האוהב שכניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחות, פי' מפני שהיא שפלה יותר מבת אחיו שי"ל אב, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עהכ"א אז תקרא וה' ישענה תשועה ויאמר הנני: