תוספות רי"ד על יבמות לט.

כנסה ה"ה כאשתו לכ"ד למאי הל' אריב"ח לומר שמגרשה בגט פשיטא סד"א ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין הראשונים עליה בחליצה אין בגט לא קמ"ל דלא בעיא חליצה.

מחזירה פשיטא סד"א מצוה דרמ"א רחמנא עלי' עבדא השתא תיקום עלי' באיסור אשת אח קמ"ל ואימא ה"נ א"ק ולקחתה לו לאשה כיון שלקחה נעשית אשתו לכ"ד עיי' בשלהי פי' האשה שנפלו:

ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון מ"ט אשה תקינו לו מן השמים ואי ל"ל מן הראשון תקינו לה רבנן משני מ"ט כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה פי' לא תגבה כתובתה מן הראשון והוא יחזור ויכתוב לה כתבתה אחרת כדי אלמנה הנשאת פעם שני' אשה הקני' לו מן השמ' בלא כתובה ואפילו באותה כתובה ה"א אין דינה ככל הנשים שכל הנשים כל נכסי' משועבדים לכתובה ואם מכר מהן קצת אע"פ שהניח ב"ח ומצי למימר לקוח הנחתי לך מקום לגבזת ממנו אי אשתדיף ב"ח גבי' ממשעבדי לבר מיבמה דלא נשתעבדי לה נכסי ויכול למכור כל נכסי' גרסי' בפ' האשה שנפלה לה ההיה איתתא דנפלה בו:

מתניתין מצוה בגדול לייבם, לא רצה הולכת על כל האחים, לא רצו הולכת אצל הגדול ואומרת לו עליך מצוה או חולץ או ייבם תלה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממד"ה ובתש"ו אין שומעין לו אלא אומרים לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם פי' מצוה בגדול כדכתיב והי' הבכור, תלה בקטן בשנים עד שיגדול ויהי' ראוי לחלוץ ולייבם או שהי' אח גדול ממנו במד"ה או בתש"ו עד שישתפו אין שומעין לו דשהוי מצוה לא משהינן:

איתמר ביאת קטן וחליצת גדול פליגי בה ר"י וריב"ל ח"א ביאת קטן עדיפא, וח"א חליצת גדול עדיפא, מ"ד ביאת קטן עדיפא דהא מצוה ביבום ומ"ד מצות חליצת גדול עדיפא ביאת קטן במקום גדול ולא כולם היא: