תוספות רי"ד על יבמות כז.

תירץ מאי א' חולץ לכולן האמצעית שהיא פסולה לשניהן, והא כולן קאמר כאן דרובה קמי' קרי להו כולן. ואב"א כי קאמר שמואל לחיצה מעליא בעינן ה"מ למיפטר צרה אבל נפשה פטרה וא"צ לחזור על כל החאין וקיי"ל דרב ושמואל ה"ל כרב באיסורי:

גופא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת הגט, פי' אע"ג דחליצת צרה נמי חליצה פסולה היא דכי נתן גט לאחת נאסרה גם צרתה דומיא לחליצה. מ"מ יותר היא מעולה לחיצת הצרה מחליצת בעלת הגט מפני שבזו עשה מעשה והפסול שלה נשאר אבל בה לא עשה מעשה וממיל אקא מיתסרא עלוי', ואין פסולה נראה לעין כמו שנראה בבעלת הגט, חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעה"מ, אע"ג דחליצת בעה"מ לא נפטרה צרה לצרה הוא חליצה כשרה דהא אי בעי מצי מייבמה וחליצת הצרה האי חליצה פסולה דאי בעי ליבמה לא מצי משום בית א' הוא בונה ולא ב' ורבנן עבדי מאמר כיבום אפ"ה חליצת הצרה עדיפא לפוטרה לגמרי מחליצת בעלה"מ דלא פטרה לגמרי. דאכתי צריכה גט למאמרו. ואמרי' מ"ש חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דהו"ל צרות אחות אשה בזיקה ואין חליצה פסולה פוטרא צרתה. חלץ לצרות נמי לא מפטרי אחיות דהו"ל צרת אחות אשה בזיקה, ואסיק ר"א משום דלא אלימא זיקא למיסר צרה. פי' לא שתהא הצרה מותרת אלא ה"ק לא אלימא צרה למיסר צרה כערוה ממש דתהוי כצרת ערוה מדאורייתא. שהוא חמורה כמוה אלא איסורא קל ממנה והלכך עדיפא חליצת צרה מחליצת האחות: