תוספות רי"ד על יבמות קיט:

יצאת מלאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת פי' היכא דיצאת מלאה איתרע חזקה (גיליון, דהיתרא דהות קמא דחזקת היתר לשוק אבל דניהו חזקה) דאיסורא לית ליה ומ"ה תנא ר' פלוגתא דר' יהושע ולא תנא לה סתמא כדתני ברישא לא תנשא. דברישא איכא חזקה דאיסורא סתם לה כר"מ דחייש למיעוטא. אבל הכא דליכא חזקה דאיסור אתנא פלוגתא דר"י והלכתא כר' יהושע דלא חייש למיעוטא היכי דליכא חזקה דאיסורא:

לא תנשא ולא תתיבם. ומתמיה ולעולם תחלוץ. ותנשא לשוק ממה נפשך. אמר זעירי לעצמה שלשה לחברתה תשעה וחולצת ממ"נ פי' בשביל עצמה תמתין ג' חדשים שכל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים ואפ' מת בעל הבמד"ה דליכא למיחש שמא מעוברת היא. ובשביל חברתה שמא מעוברת היא צריכה ט' חדשים שאפי' חלצה לא תנשא בתוך ט' שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרתה אלא ולד פוטרתה אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם. [ר' חנינא אמ'] לעצמה ג' לחברתה לעולם. ומתמה לעולם תמתין עד שתתברר אם יש לה ולד אם לאו. ותחלוץ לאחר ט' ותנשא ממ"נ. אביי בר אביו ורב חנינא בר שלמיה דאמרי תרוייהו גזירה שמא יהא ולד של קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. וליצריכא דילמא איתיה דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרו קשרו חליצה לכהן:

תנן ניתן לי בן במד"ה אמרה מת בני ואח"כ מת בעלי נאנמת בת בעלי ואח"כ בני אינה נאנמת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת. וניחוש דילמא אתי עדים ואמרי כדקאמרה ונמצאתה מצריכה כרוז לכהונהא. אמר רב פפא בגרושה פי' שהיתה גרושה מאיש אחר שפסולה לכהונה. ר' חייא בריה דרב הונא אומר באומרת אני והוא נחבינו במערה. פי. ואין איש עמנו לבא ולהעיד הלכך ליכא למיחש דילמא אתו סהדי. וכיון דכל הני אמוראי מפרשי ומתרצי למילתא דר' חנינא ש"מ הלכתא כוותיה:

מתניתין שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעל של זו. לזו עדים ולזו אין עדים זו שאין לה עדים מותרת וזו שיש לה עדים אסורה לזו בנים ולזו אין בנים זו שיש לה בנים מותרת וזו שאין לה בנים אסורה מנתיבמו ומתו היבמות אסורות להנשא. ר"א אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם. פי' שתייבמות נשי שני אחין זו אסורה מפני בעלה של זו שהוא יבמה וזקוקה לו ואעפ"י שאשתו מותרת על פיה שאומרת מת אין זו ניתרת על פיה שאין יבמה מעידה על חברתה שהיא אחת מחמש נשים שאינן נאנמת להעידה. לזו יש עדים שמת בעלה זו שיש לה עדים אסורה מפני יבמה דמאי אהני לה העדים וזו שאין לה עדים מותרת דאיהי מהימנא לומר מת בעלי ומפני יבמה אינה נאסרת שהדי יש עדים שמת. לזו בנים וזלו אין בנים ואין עדים לא לזו ולא לזו. נתיבמו פי' היו להן שני יבמין ונתיבמו שהאשה שאמרה מת בעלי התיבם ואינה צריכה זה עדותו של זו והיבמין מתו אסורות להנשא לשוק זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו. שמא עדיין חיים הם. ואעפ"י שנשאו שתיהן ליבמין בחזקת שמתו בעליהן אצל עצמן נאנמת אבל עכשיו לינשא לשוק שהן צריכות זו לעדות זו אין יבמות מעידות זו לזו. ור' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמין בחזקת שמתו בעליהן תו לא מיתסרין דניחוש שמא חיים הם. ואין הלכה כר"א דיחיד ורבים הלכה כרבים:

תניא לזו עדים ובנים ולזו לא עדים ולא בנים שתיהן מותרת שאין כאן זיקת יבם זו מפני בנים וזו בעי [בעדות] חברתה. בעי ר' אמי טעמא דר' אליעזר משום דקסבר צרה מעידה לחברתה או משום דהיא היא לא מיקלקלא נפשה. למאי נפ"מ לאינסובא לצרה מקמי דידה. אי אמרת צרה מעידה לחברתה אע"ג דלא אינסיב נסבינן לה אי אמרת משום דהיא לא מקלקלא נפשה. אי נאינסיב נסבינן לה ואי לא אינסיב לא נסבינן לה מאי ת"ש ר"א אומר הואיל והותרו ליבמי' הותרו לכל אדם. ש"מ טעמא דר"א משום דאינסיב הוא. אלא לר"א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי צרה מעידה לחברתה אע"ג דלא אנסיבא היא נסבינן לה. לדידכו אודו לי מיהת היכא דאינסבת לא מקלקלה נפשה. ורבנן תמות נפשי עם פלשתים דקעבדה ת"ש האשה שהלכה היא ובעלה למד"ה באת ואמרה מת בעלי תינשא ותטיל כתובתה וצרתה אסורה ר"א אומר הואיל והותרה היא הותרה צרתה. אימא הותרה ונשאת לאיש. דילמא בגיטא אתאי והאי דקאמר הכי לקלקולא לצרה. אי אינסיב לישראל ה"נ הכא במאי עסקינן דאינסיב לכהן. עד כאן שקלינן וטרינן ולא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא בצרה דלא מהימנא אבל אלו אתא עד כשר ואמר לזו לא מת בעלך הרי אלו נשאת ותפשוט בעין מהכא דבעי' לעיל בהאשה רבה דע"א נאמן לומר מת יבמתך להתירה לשוק: