תוספות רי"ד על פסחים עג.

גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ובתמורה בפי אלו קדשים גרסי' ניתק אין לא ניתק לא מ"ט אמר קרא אשם היא בהוויתו יהא ועיין מה שכתבתי שם:

ובפ"ק דשביעית אמרי' בפר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וכן שעירי ע"ז שאבדו והפריש אחרים תחתיהן שירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה. ואינהו גופייהו לא קרבי גזה אחר כפרה אטו לפני כפרה ואשם שמתו בעליו נמי מייתא התם ואמרי' בי' גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. ובכולן י"ל שאם ניתקן לרעי' שמקיצין בגופן ותו ליכא למיגזר כדאמר רב הונא הכא. והאי דתני ירעו עד שיסתאבו וימכרו לאו דוקא אלא צריכין לנתק לרעיא עד שיסתאבו וימכרו וכיון שמוכרים לרועים ע"ד כן כבר הן כשרים:

בדמיו אין אבל גו פי' לא. פי' אין להוכיח אל אמדברי ר' אלעזר דאמר הבעל יבאי בדמיו עולה. דבשלמא לרבנן דאמרי יפלו דמיו לנדבה מש"ה ירעה עד שיסתאב וימכר אבל איהו גופי' אין לומר שיקרב לנדבת ציבור שהקרבן הוא שלו והיאך יסתלק שמו מעיליו. ויקרב לשם ציבור. אבל לר' אלעזר דאמר שהבעלים מביאין בדמיו עולה יש לתמוה דוקא בדמיו. אבל איהו גופי' לא מ"ט א"ו משום גזיר הלאחר כפרה אטו לפני כפרה: