תוספות רי"ד על פסחים סד.

ולטיעמיך תיקשי לך היא גופה פ'י ולטיעמיך דסברת דבין ההיא קמייתא דתני אבל המולק אינו עובר ובין הך בתריית' דתני אחר המולק דבזמן אחר מייר תרווייהו א"כ אדמקשה ברייתא לבריית' תיקשי לך היא גופא מתניתא תנינא סיא לרישא דתני לא אמרו אלא פסח בלבד והדר תני אחד המולק אלא בע"כ אתה זקוק לתרץ דרישא מיירי בי"ד וסיפ' בחולו של מועד והם הכי מיתרצא מתניתא קמייתא דתני אבל המולק אינו עובר דבי"ד קח מייר ותו נח תיקי מתניתא למתניתא:

כגון שהיו בעלים טמאי מתים ונדחין לפסח שני פי' המורה וה"ה לפסח קודם זמנו אבל פסח לאחר זמנו לא בעי עקירה ונ"ל דהנך בעיא דלעיל פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו א"נ לשמו בשינוי בעלים אית לן לאוקמינהו בפסח שהפרישו קודם זמנו שהי' ראוי לפסח דמסתמי' לפסח קאי שלא הי' עובר שנתו כשיגיע י"ד בניסן אבל אם עברה שנתו או שהפרישו קודם זמנו שהי' ראוי לפסח דמסתמי' לפסח קאי שלא הי' עובר שנתו כשיגיע י"ד בניסן דלא חזי לפסח סתמי' לשלמים קאי ואע"פ ששחטו לשם פסח כשר דשלמים לשם פסח קא שחיט והכי תניא בתוספתא הפסח בארבעה עשר לשמו כשר אימיתי בזמן שראוי לבא פסח אבל בזמן שאין ראוי לבא פסח בין לשמו ובין שלא לשמו כשר:

ננעלו דלתות העזרה תקעו והרעו ותקעו גרסי' בירושלמי תני תמיד שיש לו נסכים תוקעין לנסכיו פסח שאין לו נסכים תוקעין על שחיטתו פי' כשהיו מקריבין נסכי התמיד היו תוקעין כדתנן בסוף משנת תמיד שחה לנסך הני הסגן בסודרין והקיש בו ארזה בצלצל ודיבורו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והתשחוו על כל פרק ופרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחוי' ובשלשה פרקים היו מחלקין השיר וזהו ששנינו בפ' החליל תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים שעל כל פרק היו תוקעין ומריעין ותוקעין ופסח שאין לו נסכים כדתנן במנחות בפ' שתי מדות כל קרבנות הציבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן הבשר והמעשר והפסח היו תוקעין ומריעין ותוקעין בשחיטתו שגם הפסח קרבן ציבור היא וטעון תקיעה:

קראו את הכלל תניא בתוספת' הלוים עומדים על דוכנם ואמרים את ההלל בשירה:

אלא שהכהנים הי ומדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים תנאי בתוספתא כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקיי' כחלב: