תוספות רי"ד על פסחים נג:

והתנן ר"ש פוטר שלא התנדר כדרך המתנדבין פי' אין דרך להקדיש צלי ולפיכך אפי' הקדיש יהיו דבריו בטלין אבל לרבנן דסברי אין אדם מוציא דבריו לבטלה ודאי איכ' דמיחש דאע"ג דלא חזי לפסח חזי לדמי פסח ונראה כאלו הקדישו לדמיו וקשיא לי אמאי לא תריץ לי' ואע"ג דאין מקדישין צלי הרואה סובר שהקדישו בחייו והשתא אכיל קדשים בחוץ והנכון בעיני לומר דכל החששא אינ ה אלא שמא יאמרו מחיים הקדישה ואוכל קדשים בחוץ ובבשר אינו אסור עד שיאמר לפסח שהשומע סבור מדקאמר לפסח מחיים הקדישה אבל אם אוכלו בסתמא ליכ' למיחש למידי אבל גדי מקולס אפי' בסתמ' הרואה סבור מדעבדי' מקולס מחיים אקדשי' ובחיטי ליכא למגזר מידי ואל אמרי' אקדשינהו מיהא לדמי פסח ואסירי לאכילה בלא פדיון ומאי דמקשה לר"ש משום דהוי חוצה לארץ ושלא בזמן הבית שאין דרך אדם בזמן הזה להקדיש והילכך אפי' אקדיש דבריו בטלין כאדם האומר הרי עלי מנחה מן השעורים ואל אתיא אלא כרבנן דאמרי התם דחייב להביא מן החטים שאין דבריו בטלין והם ה"נ השתא אע"ג דלא חזי להקרבה חיילא קדושה עילוי' שיהא אסור לשוחטו בחוץ ואסור באכילה:

מה ראו חנניא כו' פירש המורה שלא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם וקשיא לי והכתיב בכך נפשך ועוד בפרהסיא אפי' על מצוה קלה אמרה תורה ונתקדשתי בתוך בני ישראל מסור עצמך וקדש את שמו ונראה לי דעל שסמכו על הנס קאמר מה ראו שסמכו על הנס ואמרו לנבוכדנצר הא איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נוראה יקידתא ומן ידך מלכא ישיזיב ואע"פ שלא סמכו על הנס שחזרו ואמרו והן לא וגו' מ"מ בוטחים היו שהקב"ה יעשה להם נס שאמרו לו הדברים הללו וזה למדו מן הצפרדעים שהיו נכנסים בתנור ולא היו ניזוקים: