תוספות רי"ד על פסחים יז.

רבינ אמר התם רביעי הכא שליש יכפי מה שפירש כאן המורה דלחם הוי אב הטומאה כך מצאתי שפי' גם רבינו שלמה בן היתום זצוק"ל בכריתות בפ' אמרו לו דתנן התם אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין באוכלין שהן אבות הטומאה מיירי דנגעי במת והיכ אאשכחן דאוכלין הוו אב הטומאה כדאמרי' בפ' אור ארבעה עשר ובהנהו חיי כרת כשאכלן וכנכנס למקדש אבל באוכלין טמאין בטומאה דרבנן לא הוי חיי בכרת אלא לאו בעלמא ודבר זה לא יתכן דאוכלין ומשקין וכלי חרס לעולם אינן נעשין אב הטומאה שכל שיאן לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה והכי תנאי בסיפרא או נפש כי תגע בכל דבר טמא ר"ע אומר יכול אפי' נגע באוכלין ומשקין ובכלי חרס יהא חייב ת"ל בהמה מה בהמ' מיוחדת שהיא אב הטומאה יצאו אלו שאינן אבות הטומאה והמורה פירש התם אכל אוכלין טמאין ונפסל גופו מן התרומה אבל אם אכל חצי פרס ונכנס למקדש ארביעית יין קמהדר דמשום אוכלין טמאין לא מחייב אביאת מקדש והיא העיקר:

הדם והמים והיין והשמן משקי בית מדבחיא קשיא לי כיון דדם מונה עם משקה בית מדבחיא היכי אקשינן לעיל מדם שניטמא וזרקו לרב ואידחוק לתרוצי מדרבבן ודלא כיובי בן יעוזר והא רב משקי בית מדבחיא תני אבל משקי מדבחיא ה"נ דמיטמו: