תוספות רי"ד על נדרים לא:

תניא כוותי' דשמואל הלוקח כלים לשגר לבית חמיו ומא רלו אם מקבלין אוו ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אני נותן לך כפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכיר פי' האי דתני ואם לאו אני נותן לך כפי טובת הנאה שבהן רבותא נקט דלא מבעיא אי יהבינהו ניתלי' בחנם דחייב באנוסין שהרי כל ההנאה שלו אלא אע"פ שהוא פורע שכר הכבור שנתכבד בהן בבית חמיו אפילו הכי חייב באנוסין דנהי דפרעי' מן הכבוד שנתכבר וקנה אותה ההנאה בדמים עדיין יש לו ההנאה שמפיק מאויי לבבו ומוצא הכלים שחפץ בהם לקנותם ואם יתרצו בבית חמיו הרי הן מוכנין לו לקנותם ואין עיכוב בדבר דבקייצי דמי' בעינן לאוומה כי ההיא דשמואל ודמיא ללוקח כלי לבודקו ונאנס בידו שהוא חייב והויא סייעתא דשמואל והאי דקתני מפני שהוא כנושא שכיר לאו אנאנסו בהליכה חייב קיא דנושא שכיר פטור מן האנוסין אלא אבחזרה פטור קאי ולמימרא דפטור מן האנוסין אבל מיהו חייב בגניבה ואבידה דלא גרע מנושא שכיר דבההיא הנאה דאיתהני מינייהו בהליכה נעשה עליהן שומר שכיר אפי' בחזרה עד שיגיעם ליד הבעלים והכי אמרי' בפ' השוכר את האומנין בה' כל האומנין תנן התם או שאמר לו השואל שלח ושילחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא ל"ש אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור ואמרי' איבעיא להו פטור משואל וחייב כשור שכיר או דלמא שומר שכיר נמי לא הוי אמר אמימא מסתברא פטור משואל וחייב כשומר שכיר הואיל ונהנה מהני הוי תנאי כוותי' דאמימר הלוקח כלים כו' עד מפני שהוא כשומר שכיר ופי' המורה התם ומהו נשיאות שכרו הואיל ומתפאר בהן ונהנה שנתפאר בהן והיינו כוותי' דאמימר דאע"ג דיהיב ליה כפי טובת הנאה שבהן הוי עלייהו כשאומר שכיר אפילו לאחר שכלתה שמירת המקח הואיל ונהנה וכ"ש גבי שאלה דלא יהיב מידי ואינו נ"ל שזהו שכירות נשיאות שכרו שנתפאר בהן שהרי פרעו והו"ל כשור ובההיא הנאה לאא הוי מתחייב בהליכה אלא בגניבה ואבידה ובחזרה הוי פטור אפי' מגניבה ואבידה כשומר חנם כדאמרי' התם בההיא הילכתא דשומר שכיר בחזרה פטור מגניבה ואבדה אלא ההנאה היא שתפיק זממו ומאויי לבבו ומוצא לקנות כלים הצריכים לו ואותה ההנאה בא אצלו בחנם ובעבור אותה ההנאה נתחייב באנוסין נשואל ובעבור אותה ההנאה מתחייב בחזרה כשומר שכיר ושתי הנאות יש כאן אם מקבלין אותן יש לו הנאת המקח שמצוי לו והי' נותן מעות לסרסור שימצא לו ובאו לו בחנם והנאת הכבוד אם לא יקבלו אותן ועל זו ההנאה פרעו אבל על הנאה הראשונה לא פרעו ועל ההנאה ראשונה הוא מתחייב באונסין בהליכה ונעשה עליהן ש"ש בחזרה:

ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני בשוקא כו' היא היא המעשה שמביא בפ' השוכר את האומנין ההוא גברא דזבין ל'י חמרא לחברי' וא"ל קא ממטינא לי' לדוך פלן כו':