תוספות רי"ד על נזיר טז:

מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו הוא שם ל׳ יום אין עולין לו מן המנין כו׳ פי׳ פשטה דמתני׳ הכי משמע שהנוזר בביה״ק חיילא עליו נזירות שאע״פ שהוא טמא אסור לשתות יין ולגלח אבל מיהו אע״פ שהוא אסור ביין ובתגלחת אינן עולין לו אותן הימים לנדרו כיון שהוא טמא אלא לכשיטהר צריך למנות נזירות לכתחלה מ״מ בעודו בביה״ק אסור הוא ביין ובתגלחת דמשעה שאמר הריני נזיר חיילא עלי׳ תורת נזירות אלא מפני שהוא טמא אינן עולין לו אותן הימים מן המנין דבעינן נזירות מיין ומתגלחת ומטומאה ולכך שנינו מי שנזר והוא בביה״ק אפי׳ הוא שם ל׳ יום אינן עולין לו מן המנין פי׳ כיון שנזר חל עליה איסור נזירות שלא ישתה היין ושלא יגלח אפילו בעודו בביה״ק ואע״פ שעמד שם ל׳ יום שהן ימי נזירותו אינן עולין לו מן המנין להיפטר ידי נדרו כיון שהוא טמא אלא עדיין חייב להיות נזיר ל׳ יום אחר שיטהר:

ואינו מביא קרבן טומאה פי׳ אע״פ שחלה עליו תורת נזירות מיד אינו מביא קרבן טומאה על אותה הטומאה שמטמא בביה״ק שלא הזהיר הבורא קרבן טומאה אלא על מי שהיה טהור וניטמא אבל זה שהי׳ טמא מתחלה אינו מביא קרבן טומאה:

יצא ונכנס אינו מביא קרבן טומאה פי׳ בגמרא מפרש שיצא והוזה ושנה וטבל וה״ק אם יצא מן הקברות וטהר לגמרי אותן הימים שעושה בטהרה עולין לו מן המנין לנדרו שנדר והאי דתני ומביא קרבן טומאה לא קאי אעולין לו במנין דאי עלו כל ימי מנינו תו ליכא קרבן טומאה ואם לא עלו לו ימי ענינו וניטמא בנתיים מביא קרבן טומאה והימים הראשונים נופלין ואותן עולין אלא ה״ק יצא מן הקברות ונטהר ועוד נכנס אם שהה ל׳ יום בטהרה עולין לו מן המנין ונפטר מידי נדרו ואם נכנס קודם שישלים ל׳ יום נזירתו מביא קרבן טומאה וסותר כל הימים הראשונים ואפילו בו ביום שנטהר אם נכנס מביא קרבן טומאה כיון דחיילא עליו נזירות טהרה שעה אחת:

ר׳ אליעזר אומר לא בו ביום שנא׳ והימים הראשונים יפלו עד שיהא לו ימים הראשונים פי׳ אין קרבן טומאה חל עליו אא״כ שהה בנזירות טהרה לכל הפחות שני ימים כדי לקיים והימים הראשונים יפלו אבל ביום אחד בלבד לא יתחייב בקרבן טומאה:

איתמר נזיר והיא בבית הקברות ר׳ יוחנן אמר נזירות חלה עליו וריש לקיש אמר אין נזירות חלה עליו פי׳ ר׳ יוחנן מפרש מתני׳ כפשטה ר׳ יוחנן אומר נזירות חלה עליו סבר מילתא דנזירות תליא וקיימא כיון דמשכחה טהרה חיילא פי׳ מיד חלה להיות אסור ביין ובתגלחת כדפרישית וכדבעי׳ למימר לקמן והאי דקאמר מילתא תליא וקיימא ה״פ אע״ג דהשתא לא מצי למיעבד נזירותי׳ דהוי טמא מילתא תליא דלכשיצא ויטהר מיחול עלוי׳ ומ״מ השתא מיהת אסור הוא אע״פ שאין עולה לו מן המנין וריש לקיש אמר אין נזירות חלה עליו אי הדר אמר חיילא עלי׳ ואי לא לא פי׳ לא מבעיא בעודו בביה״ק כמאן דליתי׳ דמי:

איתיביה ר״י לריש לקיש מי שנזר והוא בביה״ק אפי׳ הוא שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא מיחל חיילא פי׳ דוקא קרבן טומאה הוא דלא מייתי משום דאכתי לא חל עלי׳ איסור טומאה דהא מיטמא וקאי הא מיחל חיילא ואסור הוא ביין ובתגלחת:

א"ל מאי אינו מביא קרבן טומאה אינו בתורת קרבן פ׳ האי דאמר אינו מביא קרבן טומאה לא תיפרשי׳ כפשטא ותידוק מיניה דהא ביין ובתגלחת אסור אלא ה״ק אינו בתורת קרבן שמפני נדר זה לעולם לא יביא קרבן דלא חייל עליה כלל והאי דתני טומאה טעמא הוא דיהיב למילתא שמה טעם אינו בתורת קרבן מפני הטומאה שלא חלה עליו נזירות כשהוא טמא כלל וקשיא לי אמאי לא אקשי ליה מדתני אין עולין לו מן המנין דאי אמרת בשלמא חיילא עליה נזירות שלאחר שיטהר ימנה נזירותו מש״ה קתני שאלו הימים של קברות אע״פ שלא שתה יין ולא גילח אין עולין לו מן המנין אלא אחר שיטהר צריך לנהוג נזירותו אלא אי אמרת דלא חיילא עליה כלל מאי איצטריך ליה למיתני אין עולין לו מן המנין אלא עתיד היא לאפוקי לבסוף דלמיחל כ״ע ל״פ דחיילא ודיחוי היא דקא דחי ואזיל השתא:

איתיביה מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גילח ושתה יין וניטמא למתים ה״ז סופג את הארבעים פי׳ אע״פ שהוא טמא אם עוד ניטמא בטומאה אחרת אחר שפירש מטומאה הראשונה לוקה ומהדר הב״ע ביוצא ונכנס פי׳ אחר שיצא מטומאה הראשונה וטהר אם עוד נדר לוקה ואם נכנס פי׳ אחר שיצא מטומאה הראשונה וטהר אם עוד נדר לוקה ואם נכנס בביה״ק נמי לוקה על הטומאה וזו היא דחיי׳ בעלמא דהא ודאי פשיטא אלא אזיל ודחי עד דמיתותב: