תוספות רי"ד על נזיר טו:

מ״ט דר׳ יוסי לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו פירש אף על גב דאם תראה בו ביום תהי׳ טומאה למפרע דמצטרפות הראוין אפ״ה כיון דהתחילה לספור מקצת יום שני בטהרה כאלו אמרתי דמי ואותו היום עולה מקצתו לשיעור דאתמול ואע״ג דאיגלאי מילתא דהות טמא כדבעי׳ למימר לקמן דטומאה זיבה בתהום היתירו ומקצתו מצטרף לראיות דזבה דילמא דמתני׳ דיום שבעי׳ שהי׳ סופר לנזירותו כי ילדה בו ביום איגלאי מילתא דההיא יומא דנזירות היה דמשעתא דנולד לו בן חלה עליו נזירות בנו ואפ״ה כיון דסיפר תחילתו לשם נזירותו עולה לו מקצתו הראשון לנזירותו ומקצתו האחרון לנזירות בנו:

ודילמא משום דקסבר ר׳ יוסי מיכן ולהבא היא מטמא פי׳ ומש״ה נפטרה ידי פסח שטהורה היתה ואפי׳ טהרות שנגעה למפרע באותו היום טהורות ופליג בהא ארבנן דרבנן סברי אם ראתה בו ביום טמא למפרע:

ומי סבר ר׳ יוסי הכי והתניא ר׳ יוסי אומר זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקן עליו בשביעי שלו וכן שומרת יום כנגד יום ששחטו עליהן ואח״כ ראו אע״פ שהן משכב ומושב למפרע פטורין מלעשות פסח שני פי׳ רבי׳ ברוך זצוק״ל זב שראה שתי ראיות וספר אם לא ראה שוב בשביעית שלו טהור ובאותן שבעת ימים שספר אינו מטמא בהן משכב ומושב אבל אם ראה בשביעי טימא למפרע משכב ומושב בכל אותן שבעת ימים ונ״ל ששגגה גדולה היא לו דע״כ לא פליג ר׳ יוסי ארבנן אלא בטהרות דיום שביעי משום דעבד ליה שימור במקצתו וקסבר דמיכן ולהבא הוא מטמא אם ראה ביום שביעי ולא לטמא למפרע טהרות שנגע בו ביום דומיא דיום שני דשומרת יום דמקצתו הוי שימור אבל כל ששת הימים בין ראה ביום השביעי בין לא ראה טמאים הן שאפי׳ אם יעמוד שנה ולא יטבול מטמא משכב ומושב וטבילה לא חזיא אלא ביום שביעי דהוי מקצתו שימור אבל ששת הימים מי יטהרם והא לית להו שימור ולא חזיא לטבילה ולא פליגי אלא ביום שביעי דזב דדמי ליום שני דשומרת יבם:

אבל הרואה זב בשביעי שלו סותר את שלפניו בפ׳ כיצד צולין מייתי׳ לה ואמר המורה לא ידענא אהיכא קאי ובריש מס׳ זבין תנן הרואה קרי יום שלישי לספירת זובו בש״א סתר שני ימים שלפניו ובה״א לא סתר אלא יומו כו׳. עד ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו ברואה קרי אבל אם ראה זב אפילו יום שביעי סתר את שלפניו פי׳ דוקא קרי אינו סותר אלא יומו בלבד אבל אם ראה זב אפילו ביום שביעי סתר כל ח׳ וצריך למנות עוד שבעת נקיים ותניא בסיפרא זאת תורת הזב ואשר יצא ממנו שכבת זרע מה הזב סותר בזב אף ש״ז סותר בזב או מה זב סותר את הכל אף ש״ז סותר את הכל ת״ל לטמאה בה אין לה אלא יום אחד בלבד יכול אף במימי רגליו יהו סותרין בזה ת״ל זאת: