תוספות רי"ד על קידושין נה:

וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא כו' פירש נהי דקסבר ר' מאיר הקדש במזיד מתחלל ואפילו קדשי מזבח מיהו הני מילי דיעבד אבל לכתחלה אסור לחללו:

אימר דשמעת ליה לרבי מאיר בקדשי קדשים פי' שיש בהן מעילה דומיא דבדק הבית אבל קדשים אין בהם מעילה:

פסח בזמנו מיזהר זהירי ביה. פירש ואף על גב דקיימא לן שהשוחט את הפסח קודם זמנו לשם שלמים כשר אסור לעשותן לכתחילה אלא צריך לשומרו לשם פסח אבל שלא בזמנו סתמיה קאי לשלמים שלא בזמנו שלמים הוי. אי קשיא וכיון דבזמנו זהיר בו כיצד יש לספק לשלא בזמנו יש לומר כגון שאמר לשלוחו קנה לי טלה לפסח וקנה גם הוא שהראשון לפסח והשני לשלמים או שהקריב את פסחו ומת:

נקבות זבחי שלמים ודילמא תודה היא דמייתי נמי תודה פירוש לא שיביא היא ואחרת עמה. דהא בעיא סמיכה אלא נראה לי דאלחוב בדמיהן קאי ותרעה עד שתומם ומביא שתי בהמות אחת זבחי שלמים ואחת תודה. ודילמא חטאת היא פירוש אבל בזכרים אין לומר דילמא חטאת היא חדא דאין חטאת זכר אלא שעירי רגלים וראשי חדשים ושעירי ע"ז וזה שנמצא כגון שהיה כבש. ואי נמי הוה שעיר קרבן ציבור מיזהר זהירי ביה:

אשתכח בת שנתה מאי קשיא ואי אשתכח נמי איל בן שתי שנים מאי ניעביד אם תאמר ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה אי אפשר דודאי אשם שנתכפרו בעליו הוי מותרת עולה אבל אם לא נתכפרו בעליו וחייב ויביא בדמיו אשם ולהביא אשם לא אפשר שאינו יכול להתנות עליו דלאו בר מינדב הוא. ואפילו כפרו בעליו נמי דקאי לעולה לאו לעולת יחיד אלא לקייץ המזבח שהיא עולת ציבור:

כנוסה לכיפה. פרוש כך שלא תתערב באחרים ותאסור את כולן אפילו הן אלף:

כונסה לכיפה. והוא הדין לאיל בן שתי שנים: