תוספות רי"ד על קידושין יב.

אמר לה לאו כל כמינך דאסרת' ליך עילואי פירש אף על גב דהיא מהימנא לשווי' נפשה חתיכה דאיסורא ותנן לקמן בפרק האומר קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו התם משום דלא אגידא גבייהו הילכך כי קא אסרה נפשה עילויהו מהימנא כיון דלא מפסדא לאחריני אבל הכא דאגיד' ביה ומשעבד' ליה ומטי איסורא לגביה לא מהימנא. והא דיהודית דמיא להנך תרי עובדי בשילהי נדרים דאמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולא מהימנא:

ועל דמבטל גיטא פירש המורה השולח גט לאשתו והגיע בשליח ואמר לו גט זה שנתתי לך בטל הוא דילמא לא ידעי אינש דבטליה קודם שבא לידה ושמא יתננו לה השליח לאחר שבטלו תינשא בו ואינו נראה לי דאטו ברשיעי עסקינן שיתננו לה השליח לאחר שהבעל ביטלו בפניו. ונראה לי לפרש כגון שביטלו שלא בפניו כדקיימא לן שאם ביטלו שלא בפניו מבוטל והשתא ודאי נפיק מיניה חורבא דשליח לא ידע דבטליה ואזיל וממטי לה ומינסבא ביה. ועל דמסר מודעא אגיטה פירש כגון בגט המעושה בישראל דמוציא לעז על בניה. ואינו נראה לי אלא גם זה משום דנפיק מיניה חורבא הוא שהמוסר מודעא אינו מוסר בפני אותם שמעושין אותו שאם היה מוסר בפניהם היו מייסרין אותו יותר ויותר אלא תופש שני עדים אחרים ואומר להם ראו האונס והעישוי שעושים לי ואני מודיע לכם כי מה שאומר להם רוצה אני לגרש לא בכל לב אני אומר אלא מפני האונס שעושים לי וזאת היא מודעא שמבטל הגט שאם לא יבטל המודעא הגט בטל כדאמרי' בערכין ושמא לא ידעו הראשונים במודעה שמסר לפני אחרים וכתבו לה גיטה ואזלא ומינסבא בגט בטל:

אמר להו תיקדש לי בארבעה זוזי דאית בה. דוקא אי הדר ואמר תיקדש לי אבל אם אמר ארבעה זוזי אית בה בלחוד אינו מועיל כלום שדיבו' הראשון אין בו ממש כיון שהאשה סברה שאינו נותן לה אלא ההיא ציפתא ואין בה שוה פרוטה הילכך צריך עוד שיאמר תתקדש לי בארבעה זוזי דאית בה:

אמר רבא מנא אמינא לה כו'. פי' מפני שעדיין הוו המעות בידה הוצרך להביא ראי' לדבריו שאם לא היו בידה אלא הוליכתם כבר בבית ואחר כך אמר לה התקדשי לי באותן הזוזים ושתקה פשיטא דלא הויא מקודשת דמאן מוכח דנתרצת בהם. אבל הכא יש לומר מדלא שדתינהו ליהוי קידושי ואי אמרה אין אפי' היו בביתה הוי קידושי דכל מקדש בפקדון בביתה הוא ומקודשת באמירה אין דדוקא במלוה אינה מקודשת הא בפקדון מקודשת. וכל זו השטה מוכחת דלית להו דשמואל דאם כן תתקדש בציפתא דאסא בלחוד דילמא שויא פרוטה במדי אלא ודאי כיון דהכא לא שויא לא חיישינן לה. וכך כתב בעל הלכות גדולות והילכתא אי שוי' שוה פרוטה הכא מקודשת ואי לא חיישינן דילמא שוי' פרוטה בעלמא וכן הלכה. לעיל דאמרן דלאו משום דסברה להו דשמואל באמר להו תקדש לי בארבעה זוזי דאית בה דוקא אי הדר ואמר תיקדש לי אבל אם אמר ארבעה זוזי אית בה בלחוד אינו מועיל כלום הדיבור הראשון אין בו ממש כיון שהאשה סברה שאינו נותן לה אם איתא דלא ניחא לה תישדינהו. פירש ולא דמי להשליכתם בים דמפסדא להו בידים: