תוספות רי"ד על בבא בתרא פד:

(כה) חצר השותפין קונין מקח זה מזה. פי' אין לפרש במשיכה דהא ודאי פשיט' ומאי אתא לאשמעינן א"ו הכי משמע דחצרו קונה לו כיון שיש לו רשות שם ואע"פ שגם המוכר יש לו שם רשות ומאי לאו ע"ג קרקע אלמא כחצרו דמיי' ודחי לא לתוך קופתו:

(כו) אי הכי אימא סיפא אם היה פקח שוכר את מקומן ברה"ר ממאן אגר פי' רבי' שמואל זצוק"ל א"ו בסימטא או בחצר השותפין מיירי דמצי אגר מבני ההוא מבוי הפתוח לההו' סימט' ואינו נ"ל שצריך לשכור מבני אותו מבוי וגם אם שכר מהם אינו מועיל לו כלום דאטו אותה הסימטא חלוטה הוא להם הרי הוא של כל בני הרבים אלא נראה לי דשוכר מן המוכר כמו חצר השותפין שאינו שוכר אלא מן המוכר ונמצא שכל החצר שלו והם ה"נ בסימטא אותה המקום שעומדין בו כאלו היא של שניהן כיון שהם רשאים לעמוד שם ואין הרבי' יכולים לסלקם משם ובכל דבר דינו כחצר השותפין ובמקום שעומדין פירות המוכר הוא שלו אם שוכר מקומן ממנו נמצא שעומדין כולן ברשות לוקח: