תוספות רי"ד על בבא בתרא נב:

(סא) אבל חלוקין בעיסתן. פי' כדתנן לקמן בפ' מי שמת הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסי' ע"י הקטנים ולא הקטנים ניזונין ע"י הקטנים אלא חולקין בשוה:

(סב) (ולא לאב בנכסי הבן). ראיה במאי רבה אמר ראי' בעדים. ורב ששת אמר בקיום השטר. מאי דפריש רבי' שמואל זצוק"ל דתרווייהו פליגי אליבא דרב אינו נראה לי כלל. דאטו שמואל דפליג עלוי' דרב ואמר על האחין להביא ראי' בדלא מיקיימי אונות ושטרות קאמר. ואי לא מיקיימי מאי מהני לי'. איכא למיחש דילמ' זייף וכתב מאי דבעי אלא לאו כגון דמיקיימי ומש"ה קאמר על האחין להביא ראי' ורב פליג עלי' ואמר אע"ג דמיקיימי עליו להביא ראיה. והנכון בעיני לומר דרבה ס"ל כרב ורב ששת ס"ל כשמואל. ורבה ורב ששת סברא דנפשייהו קאמרי ולאו אמילתי' דרב קיימי אלא בבית המדר' שאלו מה ראי' צריך אותו שאונות ושטרות יוצאין על שמו. ואמר רבה ראיי' בעדים כרב ורב ששת אמר ראי' בקיום השטר כשמואל. והתלמו' חובר חלוקתם אחר חלוקת רב ושמואל לומר שגם אלה חלקו בחלוקתם וכך אמר ר' אבא לר"נ הא רב ושמואל שהיו ראשונים והא רבה ורב ששת שהן אחרונים חלקו בדבר זה מר כמאן ס"ל. וחיפשתי בפירוש. רבי' שלמה בן היתום זצוק"ל ומצאתי משם גאון אחד שפירש כדברי. גם במילתא דשמואל דאמר ומודה לי אבא שאם מת על האחין להבי' ראי' ואיתוקם בקשיא. ראיתי שם חלוקת בין הגאונים אם הלכה כשמואל אם לאו:

(סג) פיסקא מר ר' יוחנן שתי שדות ומצר ביניהן החזיק באחת מהן לקנותה קנה. פי' נראה לי שאם היתה שדה (המצויומת) [המצוינת] במצריה וכל המצרים שלה כשהחזיק בשדה קנה גם המצרי' וא"ל להחזיק עוד במצרים ואם קדם אחר והחזיק בהם לא קנאו' שהמצרי' נקנים עם השדה ואם היו שתי שדות ומצר ביניהן כשהחזיק בשדה קנה השדה עם חצי המצר ואם הי' מחזיק חבירו גם בשדה האחר יהי' קונ' אותה השדה עם חצי המצר והי' המצר קנוי לשניהן שלעולם המצר נקנה עם השדה אם כולו לשדה זו נקנה כולו. ואם הוא בין שני שדות נקנה חציו:

בעי ר' זירא החזיק באחת מהן לקנותה ואת המצר ואת חברתה מהו פי' בודאי כשאמר אותה ואת חברתה לא קנה חברתה מפני שחצי המצר שבצד חברתה לא קנה כשנתכוין לקנות אותה והילכך אותו חצי המצר הוי הפסקה שאע"פ שאמר ואת חברתה לא קנה מפני אותו חצי המצר המפסיק ביניהן ואין חזקת שדה זו מועלת לשדה אחרת אבל כשהזכיר בפירוש אותה ואת כל המצר ואת חברת' מהו, מי אמרי' מצר דהאי ארעא ודהאי ארעא הוא וקני. פי' המצר בטל חציו לשדה זו וחציו לשדה זו וכיון שפירש לקנות הכל הו"ל כשדה אחת פשוטה וקנה הכל או דילמא הא חזינן דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי וכיון שאנו רואים ששתיהם חלוקות זו מזו בשום טצדקי שבעולם אינה מועלת חזקת שדה זו לחברתה ולא קנה אלא שדה האחת שהחזיק בה עם חצי המצר:

בעי ר' אלעזר החזיק במצר לקנות את שתיהן מהו מי אמרי' מצר אפסרא דארעא הוא וקני או דילמא האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי פי' בעי דר"א באנפי נפשה היא ולאו באם תימצי לומר שבשני הפנים יש לשאול אם תימצי לומר בבעי דר' זירא דלא קנה משום דלא החזיק במצר כלל. ואע"ג דקני חציו עם השדה שהחזיק בה חציו האחר הוי הפסקה הכא דהחזיק במצר ממש על דעת לקנות את שתיהן יש לומר דקנה שתיהן ואע"פ שלא החזיק בהם כלל שדי להם חזקת המצר מפני שהמצר היא לשדה כמו האפסיר לבהמה ובהמה גסה הניקנית במסירה כיון שמסר האפסר בידו קנה כל הבהמה והאפסר. וה"נ קנה המצר ושתי השדות שהוא אפסר לשתיהן או דילמא אין המצר דומה לאפסר שהבהמ' היא נמשכת באפסר והילכך כשמסר לו האפסר קנה כל הבהמה. אבל המצר לחודי' קאי והשדה לחודי' קאי והילכך אין חזקת המצר מועלת לשדות ואפילו אם תימצי לומר כדר' זירא דקנה הכל מפני שהחזקה היתה בשדה והמצר נכלל עם השדה וטפל לו. וכיון שפירש שיקנה כל המצר וגם חברתה קנה הכל אבל הכא שלא החזיק אלא במצר אין השדה טפילה למצר ולא קנה אחת מהן וגם לא את המצר כיון שהחזיק על דעת לקנות את השדות עד שיפרש לקנות המצר והשדות או קנה המצר. והשדות לא קנה כך נראה לי בעיני פת' שיטה זו ופת' רבי' שמואל זצוק"ל וגם מה שכתבתי במה"ק אינו נ"ל:

(סד) מ"ט קמא ליבני בעלמא הוא דאפוך. פי' אין הקרקע נקנה בבנין אלא אם כן גדרו סביב שלא יכנוס בו שום אדם בגד גבוה עשרה טפחים והילכך זה שבנה ולא נעל לא קנה וזה שבא וקנה וינעל קנה והאבנים והעצים בין אם היו משלו ובין אם היו נכסי הגר כבר קנאום בהגבהה וזה חייב ליתנם לו. וכיון שהראשון לא קנה את הקרקע הו"ל כיורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשו' דהויא פלוגתא דרב נחמן ורב ששת בפ' השואל ה' המוכר זיתיו לעצים שאם אמר עצי ואבני אני נוטל לר"נ דאמר שומעין לו נוטל עציו ואבניו או יתן לו עצים ואבנים כיוצא בהם והקרקע ישאר לזה השני ולרב ששת דאמר אין שומעין לו נותן לו דמי עציו ואבניו ושכר פעולתו:

(סה) המציע מצעות בנכסי הגר דוקא מצעות שהוא דרך הנאה אבל שכב ע"ג קרקע כיון דלא נהנה כדאמרי' אל תשכב בטחב לא קנה:

(סו) או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ. פי' נ"ל דוקא אחריו דהוי תשמיש לגופו של אדון שהי' צריך להוליכם הוא שהרי היה הול' למרחץ והוליכם עבדו אבל אם שלח כלים על ידו למרחץ או אם אמר לו תחמם לי את המרחץ כשאר מלאכות דעלמא דמיין שאינו תשמיש גופו ולא הויא חזקה:

(סז) הכי קאמר הגביהו לרבו קנאו הגביהו רבו [לו] לא קנאו אמר ר' שמעון כ' ה"ג רבי' שמואל ואמר ת"ק סבר אין עבד כנעני נקנה בהגבהה מפני שאין דרכו בכך ואינו נ"ל דאיכא מאן דפליג בהגבהה דלא ליקני שהרי פיל נקנה בהגבהה ע"י חבילי זמורות כדאמרי' בקידושין וכ"ש עבד ובכל הספרים כתוב כך הגביהו רבו אמר ר' שמעון כו' ות"ק לא איירי בהגבהה כלל כ"א בחזקה ור"ש אתי למימר דחזקה קונה וכ"ש הגבהה ות"ק לא פליג עילוי':