תוספות רי"ד על בבא בתרא מט:

(נ) וכדרבא כו' פי' רבי' שמואל זצוק"ל כלומר באיזה נחלה מועיל התנאי בנחלה הבאה לו בתקנת חכמים כדרבא אבל בנחלה דאורייתא כגון דין ודברים אין לי בירושת אבי כשימות לא יועיל התנאי דבע"כ שלו יהיה אא"כ יתננה לאחרים בלשון מתנה. ואינו נ"ל שאפי' אם יתננה לאחר בלשון מתנה לא עשה דקי"ל מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום שאין אדם מקנה לחבירו מה שעדיין לא בא לידו ומה לי מכור לך לא אמר מה לי נתון לך:

(נא) הא איתמר עלה אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות. רבי' שמואל זצוק"ל גורס לא נצרכה אלא באותן שלש שדות. ונ"ל דל"ג לא נצרכה וברוב ספרים ישנים אינו כתוב. וטעות הוא לגורסו דאי גרסי' לא נצרכה משמע הכי לא נצרכה מתני' דתני מקחו בטל בשאר נכסים דבעל. אלא אפילו באותן שלש שדות הוי בטל וכ"ש בשאר נכסים וא"כ מאי תו דהדר ואמר למעוטי מאי אי למעוטי שאר נכסים כו' הוא אמר לא נצרכה דמשמע לא מבעי' שאר נכסים והדר ואמר אי למעוטי שאר נכסים. אלא ודאי ל"ג לי' אלא הכי גרסי' אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות פי' מתני' דתני מקחו בטל. דמשמע בטל לגמרי ואפי' מקח האיש כדפריש המורה וכדכתבית בפ' האשה שנפלו לה נכסים ובפ' מי שהי' נשוי במהדורא תליתאה דוקא באותן שלש שדות אבל בשאר נכסי הבעל יכול הוא הבעל למכור בחייו ואין האשה יכולה לעכב על ידו ומיהו אם תתאלמן או תתגרש ולא מוציא בני חורי טרפא מינייהו כדין בעל חוב דלעלמא אבל אותן שלש הן לה כמו שדה העשוי' אפותיקי לבעל חוב שאם רוצה למכור האפותיקי בע"ח מעכב על ידו. ואע"פ שיש ללוה כמה קרקעות אחרות. והשתא קס"ד דלא מציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי אלא באותן שלש שדות דהכי איתוקמא מתני' ומש"ה קאמר למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים כ"ש דהו"ל איבה כו' פי' ולעולם גם בשאר נכסים נמי מציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל מיהו האי כי דיני' והאי כי דיני' באותן שלש מבטלת אפילו מקח האיש. ובשאר נכסים אינה מבטלת כ"א מקחה ולא מקח האיש: