תוספות רי"ד על בבא בתרא קלט.

מאי דעבד עבד פי' לאו דוקא דיעבד אלא אפילו לכתחלה נמי מרשין אותו ב"ד כיון שהוא טורח ומרויח בעבורן אבל מיהו זה יש לדקדק מיכן טעמא בגדל אחי אמרי' מאי דעבד עבד אבל אם לא הי' טורח בעבורם לא אמרי' מאי דעבד עבד אלא מעלין להם בחלקו כל מה שלבשו מפני שהיו קטנים ולא היו בני מחילה וב"ד נמי אין מרשין אותן ומאי דאמרי' בפ' ארבעה אבות נזיקין האחין שחלקו שמין מה שאליהן אבל מה שלבשו ובלו אין שמין ההיא מיירי באחין גדולין כדפרישית התם במהדורא בתרא שהיו כולן אוכלין ולובשין מתפושת הבית והיו מתרצין בכך ולא היו מקפידין ומוחלין זה על זה ואפ"ה כשבאו לחלוק שמין מה שעליהן דכל זמן שלא חלקו מוחלין זע"ז אבל משעת חלוקה ואילך אינם מוחלין חוץ ממה שעל נשיהן ובניהן ובנותיהן וגדול אחי שמשעה שקנו אותם הויא מחילה גמורה גבייהו. אבל אלה שהם קטנים לאו בני מחילה נינהו:

מתניתן בשרכא פי' איש יודע ציד ואינו מתעסק להרויח. איש יודע ציד [תרגומיני' נחשירכן כצ"ל]:

לוותה ואכלה ועמדה ונישאת מהו. כתב רבי' יצחק זצוק"ל. נ"ל דדוקא כגון שמתה בחיי בעלה עד שלא תבעו מלוה אבל אם היא בחיים עדיין ויש לה נכסי מלוג אז אין שייך לומר בעל לוקח הוי שהרי הגוף שלה הוא בההיא שעתא ואפילו חבלה באחרים משמע בהחובל שמוכרת נכסי מלוג בטובת הנאה ומשלמת וכ"ש מה שלות' ואכלה ואינו נ"ל דאי אמרי' בעל לוקח הוי אפילו הגוף הוא של בעל שהרי אינה יכול' למכור כתקנת אושא והילכך אין בעל גובה בנכסי' אפי' בחייה אבל מיהו אע"ג דהוי לוקח לא שימכרם הבעל שהרי אם ימות או אם יגרש חוזר הגוף לאשה וגם לא זיכו אותו אלא שיאכל פירות ולא שימכור הנכסים ומאי שמסתייע ממאי דאמרי' בהחובל שאם חבלה באחרי' שהיא מוכרת בטובת הנאה ומשלמת אין זה סיוע של כלום שאם תמכור בטובת הנאה מה מפסיד הבעל ומה נחסר אבל אם גובה מנכסי' הבעל נחסר ומפסיד ובוודאי בהלוואה נמי אם אומר לה המלוה תמכור בטובת הנאה ותפרע לי הדין עמו אלא כגון דלא ספקה טובת הנאה לפרוע המלוה והוא צריך לגבות מגוף הנכסים וכשמתרץ לקמן לא נישאו גדולות לבעל ינשאו קטנות לבעל. פירוש ה"נ הוי מצי לשנוי כגון שלא מתה בחיי בעל אלא הא עדיפא לי' לשנויי דאפילו במתה בחיי הבעל מוקי לה ואינו נר' לי שאם הי' מועיל לו זה התירוץ לא הי' נדחק לכך א"ו אי לוקח הוי אפילו בחייה נמי לא שקיל: