תוספות רבינו יהודה החסיד ברכות צו

קרא אחרינא והוא יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט, וליכא לאקשויי הכא כדמקשה התם אפי' הוא כמשה רבינו ע"ה שקיבל התורה מסיני וכו' מיד ליד מיבעיא ליה דהכא אתי שפיר לשון יד ליד דמשמע יד האיש סמוך ליד האשה. מ"ר

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק. משמע מכאן שרב נחמן בר יצחק ורב נחמן סתם תרי הוו ורב נחמן סתם הוא היה רב נחמן בר יעקב כדפרישנא בבבא בתרא

אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו הכי נמי וכו'. שיבוש הוא כי אין זה מקרא בכל המקרא ולא גרסי' ליה כלל

ולא אחורי בהכ"נ בשעה שהצבור מתפללים. לעיל פ"ק פירשתיה

[ע"ב] ר' עקיבא אוסר בכל מקום. ומסקינן אפילו בחוצה לארץ, ומפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל

[דף ס"ב ע"א] רבא מקמי דהוה רישא עבדא ליה בת רב חסדא וכו'. תימא קצת הכא משמע שמלך רבא בחיי בת רב חסדא, והוא לא מלך עד אחר שנפטר אביי כדאשכחן בכמה דוכתי ולעיל בפרקין בעובדא דבר הדיא אביי שכיב בחייך ואתיא מתיבתא דפומבדיתא לקמיך וא"כ מת אביי לפני בת רב חסדא, וכן משמע בכתובות פ' אעפ"י גבי חומה דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא אמרה ליה פסוק לי מזוני וכו' עד תבעה רבא לבת רב חסדא, ואלו לעיל בעובדא דבר הדיא מקמי דיהב ליה רבא זוזי. וא"ל חזינא דשא ברייתא דנפל א"ל איתתך מיתה וכו' ובתר דיהב ליה זוזי א"ל חזינא כותלי דאביי דנפל וכסיין אבקיה א"ל אביי שכיב בחייך ואתיא מתיבתא דפומבדיתא לקמך, משמע שבת רב חסדא נפטרה לקמיה דאביי. י"ל דודאי לא נפטרה כל כך קודם עד אחר אביי. אע"ג דראה פטירתה קודם פטירת אביי

[ע"ב] מצאו נעול בידוע שאין שם אדם וכו'. במסכת תמיד גרסינן בס"פ מצאו נעול בידוע שיש שם אדם ובפתוח אין שם אדם ואיני יכול להבחין איזו גרסא ישרה

לידי ירקון. הדרוקן וירקון תרי מילי נינהו ואע"פ כן דומין זה לזה כדאמרינן ביבמות כל שראויה ליבעל פניה מוריקות דאמר מר סימן לעבירה הדרוקן משמע שמענין אחד הן

[דף ס"ג ע"א] והלא רבי עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וכו' בחוצה לארץ. כדאמר ביבמות פ"ב א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנה. וא"ת ור' עקיבא היאך עשה כן והא תניא בפ"ק דסנהדרין אין מעברין את השנה אלא ביהודה ולא בגליל וכש"כ בחוצה לארץ. ואשכחן נמי אמוראים שהיו מעברים בחוץ לארץ דהכי אשכחן בסנהדרין פרק זה בורר, ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק הלכו לעבר שנה בעסיא וכו' ועסיא היא בחוצה לארץ כדאשכחן פ' חזקת הבתים קיני קניזי וקדמוני עסיא ואסיא ואספמיא, מיהו מהתם לא קשיא כל כך דהא שביעית היתה כדקאמר התם כהן וחריש כהן וזמיר וקיי"ל פ"ק דסנהדרין אין מעברין את השנה בשביעית אלא ע"כ האי לעבר היינו לחשבון ותדע שרבי יוחנן שהיה רבם בארץ היה אבל מר' עקיבא תיקשי לך ואמרינן נמי פרק שני דמגילה אמר רבי מאיר כשהלכתי לעבר שנה בעסיא, י"ל דודאי היה להם אונס בארץ והוצרכו לצאת לחוצה לארץ כדי לעבר ואמרינן נמי בירושלמי ירמיה וברוך בן נריה עברו שנים בחוצה לארץ יחזקאל עבר שנים בח"ל, וגם לא הניחו כמותן בארץ

[ע"ב] פתח רבי יהודה ראש המדברים וכו' ודרש. לפי שהיו התלמידים מתאספים שם דברו על לב הבעלי בתים שהיו שם כדי לקרבם ולהאריחם בביתם. כתוב בסוף פירש"י ראיתי כתוב בספרים מה שלא ראיתי כתוב בשאר ספרים סכות לראשי ביום נשק א"ר יוחנן אלו ימי ניסן וימי תשרי שנושקים זה את זה ונ"ל פירושו שהתלמידים היו נושקים זה לזה כשהיו הולכי' איש איש למקומו בניסן לאסוף תבוא' ובתשרי ובתשרי לאסוף יין כדאמר להו רבא לרבנן לא תיתי קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי דילמ' מטרידו במזונייכו כולי' שתא ולפי שמהלכי' בדרכים צריכין שמירה. ור"ת הגיה ולא היא אלא שנושקין לילות וימים כלומר יומי ניסן ולילותיו יומי תשרי ולילותיו וימי הדין הם בפסח על התבואה והם חיי נפש ובתשרי על כל העולם ובהם סכותה לראשי. ואני מצאתי בירושלמי ביבמות פ' האשה שלום א"ר יוסי בר בון סכות לראשי ביום נשק שהקציר נושק החורף ד"א ביום נשק זה נשקו של גוג ד"א ביום נשק ששני עולמות נושקים זה את זה העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס ושמא הוי פירוש' דניסן ותשרי שנושקים זא"ז קציר וחורף שהקציר נושק החורף ובשניהם יש חיי נפש בפסח על התבואה ובתשרי יין ושמן ובהם סכותה לראשי

הדרן עלך פרק הרואה וסליקא מסכתא

בסימן טוב והצלחה היתה השלמת העתקת זה הספר יום ה' עשרה ימים לחודש מרחשון שנת חמשת אלפים וש"ך ליצירה פה מצרים, זעירא דמן חבריא המעתיק הראשון: