תוספות הרא"ש על ברכות י.

כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי. לאו דוקא נקט אשרי אלא חתימה מעין פתיחה] וכן יש מזמורים אחרים שחתימתן מעין פתיחתן יש שמתחילין הללויה ומסיימין הללויה וכן הודו וכן י"י אדונינו וכו' ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן:

חטאים כתיב. ואע"ג דהיינו נמי חוטאים בוי"ו דהא לא קרינן חטאים בחט"ף פתח מ"מ מדשני קרא בדיבוריה ולא כתב חוטאים בוא"ו יש לדורשו לשון עונות:

בריוני. לסטים ישראל על שהיו עומדין במדבר ללסטם את הבריות קרי להו בריוני לשון ברא תרגום של חוץ:

הוה [קא בעי ר' מאיר] רחמי דלימתו. אע"ג דאמרי' גם ענוש לצדיק לא טוב ואפילו בצדוקין, שמא היו מצערין אותו יותר מדאי או שמא היו רשעים יותר מדאי:

מעשה דשאול הוה ברישא. אע"פ שהרב' יש בתורה מוקדם ומאוחר בהני תרתי עובדא דהוה בחד ענינא קא בעי, ורשב"ם פירש [דבעי] לפי הפשט דסמך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שלפי פשוטו היה בתחלת מלכותו דכתיב דה"א [י"ד ח'] וישמעו פלשתים כי משחו את דוד ויעלו פלשתים לבקש את דוד שהיו רוצים להעבירו ממלכותו אבל בימי שאול לא היה מלך:

כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה וכו'. דכתיב בדה"י א' [כ"א ט"ז] וישא דוד את עיניו וירא את מלאך י"י עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם וכתיב ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם ובקשו רחמים: