תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי יומא ה:א:ג
Tosafot HaRid on Yerushalmi Yoma 5:1:3 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yoma 5:1:3) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי יומא · free full Hebrew text
Open in the reader →הותירו שעירים ע"ד דשמואל אם עולה נפדית לא כ"ש חטאת ע"ד דר"י ר"ז אמר ירעו אר"ש בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח וקשיא יש חטאת קריבה עולה א"ר יוסי שניא היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה אר"ח בר תרדיון תניי ב"ד היא על המותרות שיקרבו עולות ע"כ. הסוגיא הזאת צ"ב להבין הנפ"מ בין חטאת לתמידין דבתמידין ירעו ובחטאת מקייצים וראיתי בנו"י ז"ל דמפלפל טובא דהאיך נתחלפו בין בבלי וירושלמי בזה הענין מהיפוך להיפוך דבבבלי גרסינן ולר"ש דל"ל לב ב"ד מתנה עליהם מאי עבדי בהו א"ר יצחק אר"י מקייצין בהם את המזבח אמר רבי שמואל בר רב יצחק ומודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקייצין בגופן אלא בדמיהן הכא היא דמעיקרא עולה והשתא עולה אבל התם דמעיקרא חטאת והשתא עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה והירושלמי ס"ל לרשבר"י להיפוך דתמידין ירעו ובחטאת מקייצים ורשבר"י ס"ל גופיה בבבלי להיפוך. ונראה לפענ"ד דהסוגיות מתפרשות יפה שיטת הבבלי ושיטת הירושלמי דשיטת הבבלי הוא דקאי רשבר"י אליבא דר"ש כדגרסינן שם בהדיא ולר"ש דל"ל לב ב"ד מתנה עליהן מאי עבדין להו ע"כ ס"ל לרשבר"י דמודה ר"ש בשעיר חטאת שאין מקייצים בגופו משא"כ להירושלמי דקאי אליבא דר"י ע"כ אף בשעיר חטאת מקייצין כמו שנבאר בע"ה והוא דר"ש ל"ל לב ב"ד מתנה עליהן כדמוכח ממתניתין דשבועות יקרבו זב"ז כדאיתא בתוס' ז"ל דף י"ב ד"ה מקייצין וכו' עיי"ש והטעם דמקייצין אליבא דר"ש הוא לאו דתנאי ב"ד הוא על המותרות שיתרבו עולות כמו דאיתא בירושלמי ז"א דר"ש ל"ל לב ב"ד מתנה אלא טעמו כמו דאמר במשנה שיקרבו זב"ז הואיל וכולן באין לכפר על מקדש וקדשיו ופירש"י ז"ל אע"ג דלאו היינו ההיא כפרה גופה כיון דשייכי במקצתה קרב לה ה"נ אלו שלקחו לצורך תמידין ולא הוצרכו יקרבו לקייץ המזבח שהרי לשם עולה הופרשו וקייץ נמי עולה הוא עכ"ל ז"ל. ע"כ קאמר ר"ש בר"י דמודה ר"ש בשעירי חטאת דלא מקייצין בגופן דלא דמי. למתני' דהתם כולן באין לכפר על מקדש וקדשיו ולשם עולה הופרש וקייץ נמי עולה הוא וליכא למיגזר משא"כ הכא דקודם כפרה הוא חטאת ולאחר כפרה עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ודווקא בדבר דשייכי במקצתה ליכא למיגזר דהפרשה והקרבה בשם אחת אע"ג דלאו ההיא כפרה גופה אבל כשהפרשה והקרבה בשני שמות גזרינן וראיה לזה מר"ש גופיה כדמסיק אביי אף אנן נמי תנינא פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו וכו' ר"א ור"ש אומרים ירעו וכו' אלמא דר"ש גופיה ס"ל דירעו וזהו לשיטת הש"ס דילן משא"כ סוגית הירושלמי לא קאי אליבא דר"ש אלא אליבא דר"י וה"פ בירושלמי ואך מתחלה נדקדק דיקדוק אחד דגבי תמידין גרסינן אליבא דר"י דנפדין כפסולי המוקדשין וגבי שעירים גרסינן ע"ד דר"י ר"ז אמר ירעו מ"ש דגבי תמידין לא גרסינן רעו אלא כפסולי המוקדשין א"ו דה"פ דשמואל ס"ל דנפדו כתמימין כדפירשנו דהוי קדושת דמים משום לב ב"ד מתנה כנ"ל ור"י ס"ל דנפדו כפהמ"ק פי' אם רוצה לפדות אז דווקא כפהמ"ק באם שנסתאבו אבל לא כתמימים לבד"ה דס"ל דלב ב"ד מתנה הוא כדמסיק בסמוך הוא דהתנה ב"ד דמותר יקרבו עולות אבנ לא תקנו ב"ד שיהא קדושת דמים ז"א דהוא עדיין בקדה"ג אלא אם נסתאבו או הן נפדין וע"כ לא קאמר דירעו דאז הוי משמע דירעו דווקא ז"א דלא בעי רעיה אלא יקרבו לקייצים. אלא דקאמר דלא כדס"ל לשמואל דטעון פדייה נפדו כתמימים ז"א אלא דנפדו כפהמ"ק דווקא כשנסתאבו ופליג על שמואל לענין פדייה דשמואל ס"ל דלב ב"ד מתנה שיפדו דהוי קדושת דמים ע"ז פליג ר"י דז"א דלענין פדייה לא התנו ב"ד אלא דתנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולה אבל לענין פדייה אין נפדין אלא כפהמ"ק דווקא ובעי לענין שעירים ומפרש דאליבא דשמואל אין נפ"מ כלל בין תמידים לשעירים דאם עולה נפדית שכולה לגבוה לא כ"ש חטאת ע"ד דר"י ר"ז אמר ירעו ולא יקייצו משום דאין חטאת קריבה עולה ואם כן אם יקריב עכשיו עולה גזירה שמא יקריב עולה קודם כפרה ואין חטאת קריבה עולה אר"ש בר"י מקייצים בה וכו' דלא איכפת לן אם נעשה מחטאת עולה אפילו קודם כפרה ע"ז פריך ויש חטאת קריבה עולה ומשני שניא היא הכא גבי חטאת ציבור שאין קרבן ציבור נקבע אלא בשחיטה וא"כ שפיר קריבה מחטאת לעולה ונמצא דאליבא דר"י איכא פלוגתא דר"ז ס"ל דאליבא דר"י לא דמי שעירין לתמידין דבתמידין יהא לקיץ ובשעירים ע"כ ירעו משום דכיון דהפרשה והקרבה לאו משם אחד הוא אינו קרב אלא דווקא בתמידין דמעיקרא עולה והשתא עולה ולא שייך למיגזר אטו לפני כפרה שמא יקריבנו עולה קודם שניתותר דמאי איכפת לן אם יקריבנו עולה הא באמת עולה הוא אבל מחטאת לעולה לא איפשר שמא יקריבנו עולה קודם שניתותר ואין חטאת קריבה עולה ור"ש בר"י אמר דמקייצים בה את המובח ודמי חטאת לעולה כמו אליבא דשמואל דמי חטאת לעולה לענין פדייה כן אליבא דר"י דמי חטאת לעולה לענין מקייצים [משום דס"ל דלב ב"ד מתנה על הקייצים אפילו מחטאת לעולה כמו דמסיק] ופריך ויש חטאת קריבה עולה בשלמא עולה מקייצים לעולה שפיר דמעיקרא לעולה והשתא עולה אך כפרה אחריתי אבל עולה הוא מתחלה ועד סוף משא"כ מחטאת היך קריבין עולה ושמא יקריב עולה גם קודם ומשני שניא היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה כפי' התוס' ז"ל דף י"ב ע"ב ד"ה ואף וכו' דמפרשין דלב ב"ד מתנה על כל קרבן אע"פ שנקבע בשם זה מ"מ קודם השחיטה יכולין לשנותו לשם אחר כאילו לא נקבע מעולם בשם הראשון והוא משום לב ב"ד מתנה ע"ז עיי"ש בתוס' ז"ל וה"נ שפיר משנין אותו מחטאת לעולה לעולם גבי ק"צ כמו דמסיק אר"ח בר תרדיון תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות פי' הוא עצמו יקרב עולה מדלא קתני שיביאו עולות דהיה משמע מדמיהן ונקט שיקרבו עולות כדאיתא בתוס' ז"ל דף י"ב ע"א ד"ה תניא עיי"ש ותמצא כן [וע"כ ממילא לא שייך הגזירה אטו לפני כפרה דלפני כפרה נמי שפיר יכולין לשנותו לעולה כין דלב ב"ד מתנה] ע"כ ניחא הא דלכולהו תנאי גבי שעיר יוה"כ שאבדו וכו' דאו תמות או ירעה ולא מקייצים בו ואילו הכא גבי מותרות מקייצים משום דשאני מותרות דלב ב"ד מתנה משא"כ באבוד דלא אמרינן לב ב"ד מתנה כדאיתא בש"ס דילן דף י"א ע"ב במס' שבועות עיי"ש בתוס' ז"ל דף י"א ע"ב ד"ה ר"ש דבכל אבודין לב ב"ד מתנה עליהן מלבד גבי פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז משום דלא שכיחי ואביי המביא סיעתא משעיר יוה"כ שאיבדו דירעה ולא מקייצים בה למותר חטאת היינו משום דמביא ראיה מר"ש לר"ש אלמא דלא ס"ל לב ב"ד מתנה ומסקנא דמילתא דתלי זב"ז דלר"ש דל"ל לב ב"ד מתנה א"כ אין סכין מושכן דהוא רק מטעם לב ב"ד מתנה כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל וא"כ ע"כ דגזרינן אטו לפני כפרה דהא לפני כפרה אי איפשר לשנותו מחטאת לעולה אף בקרבנות ציבור וע"כ דר"ש ס"ל דגזרינן כדמוכח ממתניתין דשבועות הנ"ל דמשיב ר"ש משום דכולן באין על מקדש וקדשיו ופירש"י ז"ל הנ"ל א"כ ע"כ בשעירי חטאת גזרינן כו' וגם ראיה מר"ש גופיה דס"ל גבי פר ושעיר של יוה"כ ירעה ולא קרב גופיה כמו דמייתי אביי ראיה ול"ל דהתם שאני משום דפר ושעיר של יוה"כ דלא שכיחי כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל אבל בשעירי חטאת דשכיחי לב ב"ד מתנה דיהא מותר לשנותו קודם השחיטה א"כ ליכא למיגזר אטו לפני כפרה ולכ"ז אין ראיה מר"ש דפר ושעיר של יוה"כ זולת מר"ש דמתניתין דשבועות הנ"ל ז"א דהא ר"ש ל"ל לב ב"ד מתנה. אבל לשיטת הירושלמי אליבא דר"י דס"ל לב ב"ד מתנה א"כ אף בשעיר חטאת מקייצים והוא משום לב ב"ד מתנה שלא יקבע אלא בשחיטה וממילא ליכא למיגזר אטו לפני כפרה וע"כ תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו הן עצמם עולות משא"כ בפר ושעיר של יוה"כ דלא שכיחי ולא התנו ב"ד עליהן שיכול לשנותו לעולות. ודו"ק: