תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי סוטה ב:ה:ה

שומ"י שזינתה ר"א אומר מותרת לביתה ריב"ל אומר אסורה לביחה רבנן אמרין א"ר מנא לא כן א"ר יעקב ב"א בשם ר"א שומ"י שמתה מותר באמה בגין דתנינן זה הכלל כו' כו' פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי דמאי שייכות הוא ליש זיקה ואין זיקה הא להמסקנא דמסקינן בבבלי דף י"ח ובירושלמי כאן דלר"ע אסורה לביתה משום דת"ל כגון יבמה לשוק הו"ל כחייבי כריתות אסורה ליבמה אף דר"ע ס"ל אין זיקה במס' נדרים דף ע"ד ועוד מאי פריך בגין דתנינן כו' מאן תנא הדא מתניתין לא רבנן ולא ר"ע לישני דאתיא כמ"ד דס"ל יש זיקה דנחלקו תנאים בזה והנו"י ז"ל מגי' כאן:

ונראה לפענ"ד דה"פ בע"ה דלכאורה קשה הא גרסינן ביבמות דף י"א ע"א אמר רב צרת סוטה אסורה טומאה כתוב בה והוי כערוה גמורה ואינה זקוקה ליבום ולכאורה קשה הא דגרסינן דף ט"ו ע"ב שאלו את ר"י צרת הבת מהו א"ל מחלוקת ב"ש וב"ה והלכה כדברי מי א"ל מתירא אני כו' כו' שהם בני צרות ומהן כה"ג ושמשו ע"ג המזבח כו' כו' תרתי בעי מיני' צרות מאי ואת"ל צרות כב"ה בני צרות דב"ה לב"ש מהו מאי נפ"מ למיפשט ולד מחזיר גרושתו מי אמרינן ק"ו מה אלמנה לכה"ג כו' צרות מתירא אני בני צרות אני מעיד לכם ע"כ והק' בתוס' ז"ל לשמואל דמספקא לי' בהאשה רבה אם קידושין תופסין ביבמה לשוק פשיטא דכשרים דמיד שקידשה פקע לה זיקה כדאמרינן גבי שומ"י שקידש אחותה דקידושי' מפקיעין הזיקה וי"ל דל"ד דהתם אין לעשות שום תקנה שתתיבם דאין להמית אחותה אבל הכא יש תקנה ע"י גט הילכך לא פקע ועוד אומר ר"י ז"ל דלא תהי' וגו' משמע אפילו ע"י הוי' עיי"ש ולכאורה קשה לשיטת התוס' ז"ל במכילתן דף י"ח ע"ב דלרב דס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה ס"ל כרב המנונא דהא ס"ל ג"כ כר"ע דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק והו"ל כערוה כמו אליבא דר"ע א"כ קשה דמאי מקשין התוס' ז"ל לשמואל דמיד שקידשה פקע זיקה הא לרב יותר קשה ותירוצם אליבא דשמואל לא שייכי אליבא דרב דהא מכיון דס"ל לרב דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק ע"כ דשומ"י שזינתה אסורה ליבמה א"כ כיון דקי"ל דף נ"ה במס' יבמות דיבמה לשוק היא ג"כ בהעראה א"כ פשיטא דכשירה דמיד שהעראה בה לשוק אסורה ליבמה כמו א"א שזינתה על בעלה ופקע לה זיקה א"כ פשיטא דהבנים בשירים דשוב לא הוין בני יבמה לשוק דהא הוי ערוה דסוטה על היבום וטומאה כתיב בה כעריות ונפקע הזיקה ואמר אלי האברך הרה"ג כש"ת ארי' ליב ב"ר יצחק נ"י זעלצער דיש לתרץ דמ"מ צריך לאשמועינן בבני צרת משום דאע"פ דנפקע הזיקה משום העראה דיבמה לשוק מ"מ הא"מ דבני חלוצה פסולין לכהונה משום דהוי סוטה לבועל דאסורה עליו עולמית והשבתי לו דז"א דבזה לא שייך למימר ב"צ דב"ה לב"ש מהו למאי נפ"מ למפשט ולד מחזיר גרושתו מי אמרינן ק"ו מאלמנה לכה"ג עד דקפשיט להו ב"צ דז"א דהא התוס' ז"ל מוכיח בדף מ"ט ע"ב מכאן דע"כ איכא לאו ביבמה לשוק ולא עשה גרידא כשיטת רש"י ז"ל דאל"כ לא שייך הק"ו עיי"ש וא"כ לפ"מ שכתב התוס' ז"ל בדף ג' ע"ב דבסוטה לבועל ליכא לאו רק עשה א"כ בזה לא שייך ג"כ הק"ו מאלמנה לכה"ג ופשיטא דכשרים אבל ז"א דקי"ל דף מ"ט אמר אביי הכל מודין בבא על הנדה על הסוטה שאין הולד ממזר כו' סוטה נמי דהא תפסי בה קידושין ופרש"י ז"ל דלא ניפקע ממנה קידושין הראשונים עיי"ש וא"כ מצינו דערוה דסוטה לא פקעה הקידושין וכמו כן ביבמה ערוה דסוטה לא פקעי הזיקה ואימתי צרת סוטה אסורה והוי ערוה ולא נפלה ליבום הנ"מ כשנפלה כשהיא סוטה אבל כשנפלה בזיקה גמורה במצות יבום ונעשית סוטה אח"כ לא נפקע הזיקה דכל מה דמצינו גזה"כ בא"א לענין פקיעת הקידושין דלא נפקע כמו כן ביבמה נמי לא נפקע הזיקה אבל ערוה דאחות אשה לא מצינו גזה"כ בתורה באשת איש דלא מפקיע הקידושין משום דלא משכח"ל ערוה דאחות אשה בא"א דהא לא נתפסו הקידושין באחותה ע"כ מדלא מצינו שם דלא פקעי הקידושין ע"כ ביבמה פקע אבל סוטה דמצינו גזה"כ בתורה בא"א דלא פקעי הקידושין כמו כן ביבמה לא נפקע הזיקה דזיקת יבמה לא נפקע כמו קידושין באשה אבל זה חלי דאם דמי זיקה לענין ליפקע בכדי או לא כקידושין גבי אשה תלי בפלוגתא דלש"ס דילן בדף י"ח גבי פלוגתא דשומ"י שמתה אם מותר באמה או לא חלי הגמ' ביש זיקה ואין זיקה דלמ"ד דס"ל יש זיקה אסור באמה דס"ל דזיקה לא פקעי בכדי וכמו אשת איש דלא נפקע הקידושין לאחר מיתה ואסור בעריות כמו כך ביבמה נמי אלמא משוי זיקה כקידושין לענין הפקעה כלישנא דגמ' דזיקה בכדי לא פקעה [והוא כמו דצריך בבבלי במס' קידושין דף י"ג ע"ב למילף דמיתת הבעל מתיר משום דהא"מ דדמי לעריות דאסור לאחר מיתה כדמבואר שם במהרי"ט ז"ל דמשום דלא פקעי בכדי] ומאן דס"ל מותר באמה משום דס"ל דאין זיקה אבל בירושלמי אינו כן אלא אפילו למ"ד דיש זיקה מ"מ מותר באמה לאחר מיתה משום דס"ל דלא דמי זיקה לקידושין אע"ג דקידושין לא פקעי בכדי אבל זיקה פקעי כדאיתא כו"כ פעמים בירושלמי במס' יבמות מותר באמה זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה עיי"ש וכן מבואר שם בנו"י ז"ל ופשוט מאד ע"כ לפ"ז לא דמי זיקה לקידושין לענין דלא פקעי בכדי דקידושין דווקא גט ומיתת הבעל מפקיע ולא שום ענין אחר אבל בזיקה אינו כן:

והנה בענין דגזר רחמנא עלי' דערוה אינה נופלת ליבום הוא לאו דאין מצות יבום דוחה לל"ת שיש בה כרת ז"א אלא דגזה"כ הוא דאין עלה דין יבום ופשוט עיי' ברשב"א ז"ל דף כ ע"א והנה בהסוגיא דעלי' דפריך הגמ' מ"ט צריך עלי' הא בלא"ה אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ובעי הגמ' למימר דהא"מ דא"א הוא דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל כו' ללמד על כל העריות דתתייבם ודחי זאת בגמרא ואילו בירושלמי כן נשאר במסקנא דבעי עליה משום דהא"מ אחות אשה מתיבמת דהא"מ אשת את הוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל:

והנה הא דאשת אח מתיבמת הוא לאו משום דעשה דיבום דוחה לל"ת והא"מ דא"א הוי יצא מן הכלל ללמד דכן כל העריות נדחין מפני עשה דיבום וקמ"ל עלי' דאין עשה דיבום דוחה לל"ת שיש בו כרת דעריות ז"א אלא דכן הוא מצותו עיי' בתוס' ז"ל דף ד' עיי"ש ולכך מותר אף ביאה שני' והא"מ דכל העריות ג"כ כן הוא מצותו דיבום ג"כ קמ"ל ע"ז עלי' דלא הוין בכלל דא"א ואין מצות יבום בשאר עריות ואחות אשה אינה זקוקה ליבום כלל ולפ"ז שפיר עולה הירושלמי כעין חומר דהנה אם שומ"י שזינתה מוחרת ליבמה לא תלי בפלוגתא דר"ע ורבנן דאפילו לר"ע נמי שפיר מתיבמת אי דזיקה לא פקעי בכדי כמו קידושין א"כ אפילו דהוי סוטה כמו א"א שזינתה אליבא דר"ע מ"מ כיון דהוית סוטה לאתר שנפלה בזיקה לא נפקע הזיקה דמעיקרא והוי עדיין זקוקה ואי דהוית ערוה דסוטה והוי כמו ערוה בכרת ואין עשה דיבום דוחה לה מ"מ מה בכך הא שפיר מתיבמת דהא הוי בכלל אשת אח וכמו דת"א מתיבמת דמצותו בכך כן נמי כל העריות דמצותו בכך דא"א יצא ללמד על כל הכלל דעריות דמתיבמת ולאו משום עשה דוחה לל"ת וג"ש דעלי' דממעט ערוה מיבום הוא דגזה"כ דאינה נופלת ליבום אבל הכא כשנפלה בהיתר הזיקה ומצות יבום עלה לעולם וכיון שנופלת ליבום שפיר מתיבמת אע"פ דהוי כל"ת דכרת משום דילפינן מא"א דמלמד על הכלל ע"כ הי' קס"ד דר"א דס"ל דמותרת ליבמה היא אפילו אליבא דר"ע דהא לא נפקע הזיקה ע"ז פריך דלא כן אריב"א בשם ר"א גופי' דשומ"י שמתה מותר באמה דס"ל דזיקה היתה בה כיון שמתה בטלה זיקתה ע"כ דס"ל דזיקה נפקע בכדי ולא דמי לקידושין א"כ אמאי מותרת לביתה הא הוי ערוה דסוטה ע"ז משני לא כדקס"ד דר"א דס"ל מותרת לביתה הוא לד"ה בגין דתנינן זה הכלל כו' מאן תנא הדא מתניתא לא רבנן ולא ר"ע אלא כיני מאן דמר מותרת לביתה רבנן דלא כר"ע כו' וזהו הטעם דר"א דס"ל דמותרת לביתה:

ואין להקשות לשיטת הירושלמי כשנעשה פצ"ד לאחר הנפילה מ"ט לא מייבם והיכי שייך גזירה ביאה ראשונה וכו' הא ביאה שני' ג"כ מותר כמו א"א דיצא מן הכלל וא"א לאו משום עשה דוחה לל"ת דהא ביאה שני' נמי מותר וא"ל משום גזה"כ דיבמת כדאמר רב דף כ' ע"א ז"א דהא התם נמי הטעם משום גזה"כ דיבמתו דאינה נופלת ליבום כלל כדכתב הרשב"א ז"ל וזה לא שייך בשנעשה פצ"ד לאחר נפילה דהא לא נפקע הזיקה כמו בשנעשה פצ"ד לאחר הקידושין דאפילו לר"ע לא נפקעו הקידושין בא"א ז"א דלשיטת הירושלמי אפילו למ"ד דיש זיקה נפקע בכדי ולשיטת הבבלי דלמ"ד דיש זיקה לא נפקע בכדי לא קשה דהוא משום גזירה ביאה ראשונה דביאה שני' הוי ת"ל דלא ילפינן מיבום דאשת אח ללמד על הכלל ואפילו לר"ע דח"ל כחייבי כריתות דמי בנפלה ולבסוף נפצע דאיתא בד' ע"ט דלא מייבם הוא משום דעשה דיבום אינו דוחה לל"ת דחייבי לאוין לר"ע ודוק: