תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי שקלים ד:א:ד
Tosafot HaRid on Yerushalmi Shekalim 4:1:4 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Shekalim 4:1:4) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →כיצד הוא עושה. עי' בתוס' ז"ל במס' מעילה דף י"ד ע"א ד"ה בונין דמתרומת הלשכה שפיר נתחלל על המלאכה ומביאין ראי' ממגי' ספר העזרה עי"ש וצע"ג מהך סוגיא דהכא מוכח דאפילו מתרומת הלשכה אין מתחלל על המלאכה וכיצד היו משלמין להמגי' סופרים הוא כמו לשומרין דשביעית קודם שגמרו היו נוטלין מעות משולחני בהקפה ופורעין להן אח"כ וצ"ע:
כיצד הוא עושה נוטל דמים מן השולחני ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר ומביא מעות מתרומת הלשכה ומחללין עליו וטבות כן ר' אחא בשם ר' בא כל מה שיתן הן הן דמיו משעה הראשונה ע"כ. וכדי להבין זאת הסוגיא נקדים לזה סוגית הש"ס בבבלי במס' ע"ז דף ס"ב וס"ג וע"י אלו ב' הסוגיות נבואה בע"ה לעומק הענין הכא והתם גרסינן שם דף ס"ב ע"ב דבי ר' ינאי יזפי פירות שביעית העניים ופרעי להו בשמינית אתו לקמי' דר' יוחנן אמר להו יאות הן עבדין וכנגדן באתנן מותר פירש"י ז"ל כיון דההיא שעתא לא הוי הנך בעין לאו חליפין נינהו ולא חיילא קדושת שביעית עלייהו עכ"ל ז"ל מתיב ר"ש אומר אדם לחמריו ולפועליו טלו ואכלו בדינר זה צאו ושתו בדינר זה ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר ולא משום י"נ פרש"י ז"ל לא משום שביעית שמא יקחו בו פירות שביעית מן החשוד למוכרם ותניא במס' סוכה דף ל"ט אין מוסרין לע"ה דמי פירות שביעית יותר מג' סעודות ולא משום מעשרות דאם ע"ה הם ויקחו שאינו מעושר ונמצא זה מאכילן דהא איהו לא ספי להו מידי אלא פריטי יהיב להו וכו' ואני פורע הוי איהו לוקח האיסור ומאכילן דהשתא לא סלק נפשי' מינייהו בפריטי עכ"ל ז"ל תרגמה ר"ח בחנוני המקיפו דמשתעבד לי' כיון דאורחי' לאקופיה קני ליה דינר גבי' פרש"י ז"ל דמשתעבד ליה בעה"ב משעתא דיהיב חנוני פירי והוי כנותן מיד ליד כו' הילכך חליפי נינהו אבל הנך דבי ר"י כיון דלאו חנוני המקיפו הוא לא סמכי' דעתייהו כולי האי ולא משתעבדי להו דבי ר"י הילכך כי פרעי לאח"ז לאו חליפי שביעית נינהו עכ"ל ז"ל וכו' ליפלוג ולתני בדידה בד"א בחנוני המקיפו כו' ופרש"י ז"ל לפלוג ולתני היתירא אפילו בדלא סלק וכגון צאו ואכלו ואני פורע ובחנוני שאין מקיפו דלא משתעבד לי' האי בעה"ב מידי וכ"ש היכא דנסתלק לגמרי עכ"ל ועי' שם בגמ' עד סוף הסוגיא ובתוס' ז"ל ד"ה ואינו פי' בקונטרס שמא ימסור דמים הללו למי שחשוד על השביעית ותניא אין מוסרין לע"ה דמי פירות שביעית ופריך הכי מדקאסר בצאו ואכלו ואני פורע אלמא כי קפרע דמי איסורא קפרע ונקראים דמי שביעית ואע"פ שכבר אכלום ה"נ דבי ר"י כי קפרעי דמי שביעית הם וקשה מי הזקיקו לשנות פירוש שביעית ממעשר וי"ל שהטעם מפני שנראה כמאכיל לפועליו דבר שאינו מעושר או י"ל ה"נ הי' לו לפרש שמאכיל שביעית לפועליו ונמצא פורע חובו מפירות שביעית ועוד כו' דלמא לאחר הביעור ואיסורא משום דנהנה מפירות שביעית בשעת האיסור וכו' א"ו אע"ג דנשתעבד אינו נתפס באיסור אתנן כלל וה"ה לדבי ר' ינאי אע"ג דמשתעבדי כו' לכך נראה לרבינו יצחק ז"ל לפרש ואינו חושש משום שביעית משום פורע חובו מפירות שביעית כו' אבל אמר ואני פורע חושש משום שביעית שהוא כאילו לקחם בעה"ב לעצמו ונתן לפועליו ונמצא פורע חובו מפירות שביעית והשתא כו' אלמא כי קפרע דמי איסורא קפרע ואי איתא דבעלמא לא חשיב דמי פירות שביעית בכה"ג שפורע אחר שכלו הפירות מן העולם גם בכאן לא הי' לנו לחשבם כאילו לקחם בעה"ב לעצמו ונתנן לפועליו מאחר שהן לוקחין הפירות מבית החנוני והוא פורע המעות לאחר שאכלום וכו' עכ"ל ז"ל:
ונראה לפענ"ד לתרץ שיטת רש"י ז"ל מהקושיא שהק' רבותינו בעלי התוס' ז"ל עליו דמי הזקיקו לשנות פירוש שביעית ממעשרות וי"ל הלא בפשיטות קשה כדפירשו בתוס' ז"ל דאי איתא דבעלמא לא חשיב דמי פירות שביעית בכה"ג שפורע אחר שכלו הפירות מן העולם גם בכאן לא הי' לנו לחשבם כאילו לקחם בעה"ב לעצמו ונתנן לפועליו מאחר שהן לוקחין פירות שביעית מבית החנוני והוא פורע המעות לאחר שאכלום ובאמת קושיא גדולה ועצומה היא דכיון דחשיב כאילו לקח בעה"ב ונתן לפועליו אלמא דהוי הוא הלוקח וחשיב הדמים שפרע הוא בעד הפירות ממילא הוי דמי שביעית ונראה לפענ"ד לתרץ זאת בהקדם עוד קושיא שקשה לפענ"ד על שיטת בעל התרומות ז"ל מובא בב"י ז"ל בחו"מ ס"ס צ"ו הא דקי"ל דאשה שלותה בעל לוקח הוי ופטור מלשלם חוב שלותה האשה ומ"מ אם אותן המעות בעין או אותן שבאו מחמתם קיים בעין ת"י הבעל המלוה נפרע מהם וכן סברת הראשונים ז"ל עי"ש וע"כ כתב הב"ש ז"ל באה"ע סי' צ' דאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה דהבעל מוציא מיד הלקוחות אבל המעות הללו שנתן לה הלוקח אם איתנייהו בעינייהו או שהכניסה לו קרקע בעד הדמים הללו והקרקע או המטלטלין שהכניסה לו מחמת המעות הללו הן בעין הלוקח גובה מהן וכ"כ הנימו"י ז"ל ס"פ יש נוחלין עי"ש ולפ"ז קשה מהך סוגיא דלמה לו לר"ח לתרוצי דההיא ברייתא מיירי בחנוני המקיפו דהוי החליפין בעין אבל כשאין החליפין בעין לא הוי חליפין אלא פורע חוב לימא כמו דאמרינן מעיקרא דאפילי אינן בעין מ"מ חשיב חליפין ולעולם השיעבוד אינו עושה אותו חליפין בעין ורק דההיא מעשה דר' ינאי דלא נשתעבד כלל כדפרש"י ז"ל בחנוני שאינו מקיפו לא משתעבד מיד עי' בפרש"י ז"ל ד"ה ליפלוג וכיון דלא נשתעבד כלל לא הוי רק מתנה ופשיטא דלא הוי חליפין אבל בההיא ברייתא דפועלין דאף דמיירי בחנוני שאינו מקיפו ולא משתעבד כלל לפרוע החוב שלהם מ"מ כיון דהפעולה שעשו לו קיים אצלו הוי דבר הבא מחמתו דעבור המזונות שנתן החנוני להפועל הכניס אח"כ הפועל פעולתו להבע"ב והרי הפעולה קיים אצלו ע"כ מחויב לשלם החוב להחנוני משום דדבר הבא מחמתו קיים דהא אילו הפירות הי' קיים בעין אצלו פשיטא בל"ס כלל דמחויב להחזיר להחנוני דאף שפטור לשלם חוב של הפועלים דאינו משועבד בחנוני שאינו מקיפו מ"מ אילו הפירות קיים אצלו פשיטא דחייב לשלם להחנוני וכמו כן גם כשהבא מחמתו הוא אצלו קיים בעין פשיטא דחייב לשלם החוב שע"י נכנס הבא מחמתו אצלו וע"כ הוי חליפין אף כשאינן בעין ולא חשיב פריעת חוב אלא חליפין דהא מחויב לשלם בעד הפירות ואפילו כשאין בעין נמי חשיב חליפין כמו דקס"ד ואך הכא בדבי ר' ינאי דאינו מחויב כלל ואינו משועבד מאומה הוי מתנה ולא חליפין ולמה לן לחדש דשיעבוד הוי חליפי בעין דבר חדש דלא כמו דאמרינן לעיל גבי אתנן דשיעבוד לא הוי בעין ולא לפי המסקנא דאקדים לו דינר ורק בדבר"י לא משועבד כלל כיון דאסקי' אדעתא דבדבי ר"י אינו משועבד כלל למה לו לחדש דהשיעבוד עושה החליפין בעין דאפילו הי' כמו דקס"ד דהשיעבוד אינו חשיב בעין אך מ"מ אפילו אינו בעין נמי חשיב חליפין נימא השתא ג"כ כן דאפילו חליפין דאינן בעין נמי חשיב חליפין וע"כ אסור ורק בדבר"י לא נשתעבד כלל והוי מתנה בעלמא ולא חליפין אבל כשנשתעבד ואינו מתנה חשיב חליפין אפילו אינו בעין וכי תימא כיון דבחנוני שאינו מקיפו לא משתעבד א"כ גבי פועלין נמי הוי מתנה ז"א דגבי פועלין לא הוי מתנה ולא חוב דשיעבוד מחמת דבר הבא מחמתו אצלו הוא ואפילו דפטור לפרוע חוב שלהן מ"מ כשהבא מחמתו נכנס אצלו חייב לשלם א"כ חשיב חליפין אפילו אינן בעין כמו דקס"ד ולמה לן לחדש דהשיעבוד עושה חליפין בעין דקני לי' דינר גביה והוי כנותן מיד ליד בעין דאפילו השיעבוד לא הוי בעין ולא שניא לן בין שנשתעבד מיד ליד או לא דאפילו דנשתעבד אח"כ כשאין בעין נמי חשיב חליפין דהא מעיקרא דס"ד דאפילו דנשתעבד מעיקרא מ"מ לא חשיב בעין א"כ לא שניא לן בין שנשתעבד מעיקרא לנשתעבד אח"כ אלא כיון דלא הוי מתנה חשיב חליפין דמ"ש בין שנשתעבד מעיקרא לנשתעבד אח"כ כיון דהשיעבוד מעיקרא אינו מחשיב לחליפין בעין אלא עיקר הנ"מ בין אם נשתעבד ללא נשתעבד דכשאינו משתעבד הוי מתנה ולא חליפין וכשנשתעבד חשיב חליפין א"כ מי דחקו לר"ח לאוקמי' בחנוני המקיף דכיון דס"ל בשאינו מקיפו לא נשתעבד מידי א"כ ממילא בדבר"י לא חשיב חליפין דהא הוי מתנה ובברייתא בפועלין אף בחנוני שאין מקיפו מ"מ משתעבד לי' משום דבר הבא מחמתו נכנס אצלו ומה לן דלא נשתעבד בשעת מעשה ולא הוי חליפין בעין דהא אפילו חליפין שאינן בעין נמי חשיב חליפין וממילא כיון דחשיב חליפין הוי הוא הלוקח וכמו דקס"ד ולמה לו לחדש דשיעבוד מעיקרא הוי חליפין בעין אבל חליפין שאין בעין לא ז"א דאפילו שאין בעין נמי חשיב חליפין וממילא הוי הוא הלוקח ומ"מ לא קשיא על מעשה דבדר"י דהא התם הוי מתנה כיון דמחדש דחנוני שאין מקיפו לא נשתעבד מידי ועכשיו לא תיקשי לפלוג וליתני בדידה אבל ע"פ הירושלמי דסוגיא דידן מתורץ שפיר דה"פ דסוגיא דידן דכיצד הוא עושה דהא אין הקדש מתחלל על המלאכה כדמפרשי בתוס' ז"ל במס' מעילה דף י"ד ע"כ קאמר כיצד הוא עושה דהא בעינן שיכנס חילופיו ליד הקדש וכ"ז דלא נכנס חילופיו ביד הקדש לא יצא לחולין והמלאכה לא חשיב נכנס חילופיו דאין הקדש מתחלל על המלאכה ע"כ נוטל מעות מן השולחני בהקפה ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר ומביא מעות מתרומת הלשכה ומחלל עליהן פי' על אותן המעות ופריך וטבות כן כלומר האיך טוב לעשות כן דמאי נכנס חליפיו תחתיו הא כבר המעות של שולחני הוא בידי הקוצרים ומשני אמר ר"א בשם ר"ב כל מה שיתן הן הן דמיו משעה הראשונה פי' דהא דמקשה איזה דמים נכנס תחתיו הא מעות השולחני הוא כבר ביד הקוצרים ומשני כל מה שיתן פי' זה המעות שנתן לקוצרין ולשומרין הן הן המה דמיו של הקדש והוי כמו לישנא בעלמא הקדש תופס את דמיו פי' דדמיו הוא המעות שנכנס להקדש תחתיו ויש לו להקדש דמיו שנכנס במקומו להקדש ואין להקשות כיון דהמעות הללו שנתן להקוצרין ולשומרין הן המה דמיו של הקדש א"כ נתפסו בקדושה והוי ביד הקוצרין והשומרין דמי הקדש ז"א דהוי כמו ההיא דבי ר' ינאי הכא דהחליפין שאינן בעין לא נתפסו בקדושת שביעית ופירשו התוס' ז"ל שם בד"ה יאות דלאו דווקא כשאין בעולם אלא אפילו הוין בעולם מ"מ כיון שנכנס השתא לרשות אחרת חשיב חליפין אינן בעין ולא נתפסו בקדושת שביעית וכן לא נתפסו המעות דלהוי דמי עכו"ם כשהעכו"ם מכר העכו"ם לאחר קודם שנתן לו הדמים ואח"כ כשנוטל הדמים חליפי עכו"ם כשהעכו"ם ביד אחר אינו תופס דמיו עי"ש בתוס' ז"ל והרא"ש ז"ל שם עי"ש וה"נ דכוותיה כיון דהחליפין הוא כמו שאינו בעין אלא נכנס לרשות אחר אינו תופס את דמיו וע"כ אין לו שום עצה אחרת לשלם להקוצרין ולשומרין אלא באופן זה דאם יתן להם מעות הקדש אין הקדש מתחלל על המלאכה אלא ע"י חליפין של ממון אחר ולהחליף עם השולחני תומ"י וליתן להם מעות השולחני ז"א דא"כ נעשה מעות שולחני הקדש והאיך יתן להם מעות הקדש ועל מה יחליף מעות הקדש דעל המלאכה אי אפשר להחליף ע"כ מחליף על מעות השולחני בעת שהמעות כבר נכנס לרשות הפועלים הקוצרין והשומרין ואז שפיר מחליף על המעות ונתחלף במקומו מעות אחר שנכנס להקדש דנשלם דמי הקצירה והשמירה דהי' על ההקדש לשלם ומ"מ לא נתפס בקדושה משום דהחליפין שאינן בעין לא נתפס בקדושה [ומזה הירושלמי ראי' גדולה לשיטת התוס' והרא"ש ז"ל דלאו דווקא חליפין שאינן בעין הוא דאינן בעולם אלא אפילו ישנן בעולם אך שנכנסו לרשות אחרת הוין חליפין שאין בעין ולא נתפס בקדושה והרמב"ן ז"ל חולק עליהם ז"ל ומכאן מוכח כדבריהם ז"ל] ועפ"ז מתורץ קושית התוס' ז"ל דמקשין על רש"י ז"ל דמי הזקיקו לשנות פירוש פירות שביעית ממעשרות דהא כיון דחשיב כאילו הבע"ב לוקח אחר שאכלום כבר ואינן בעולם א"כ ממילא הוי דמי שביעית ז"א דב' ענינים הן דאפילו דחשיב חליפין אפילו כשאינן בעין מ"מ אינו תופס דמיו דחשיבת החליפין ותפיסת דמיו הוי ב' ענינים דחליפין שאינן בעין חשיב חליפין אבל מ"מ אינו תופס דמיו בכה"ג דהא ע"כ גבי כל המלאכות שנעשו אצל הקדש דהא פורעין בכה"ג דחליפי מעות הקדש במעות אחרים כשנכנסו לרשות האומנין וחשיב שנכנס חליפיו של הדמים להקדש דהן הן דמיו משעה הראשונה מ"מ אינו נתפס בקדושה דחליפין שאינו בעין אינו תופס דמיו בקדושה והרי ראי' גדולה לשיטת רש"י ז"ל דע"כ דקושיא דר"ש מברייתא היא רק משביעית דחושש משום שביעית הוא דהוי דמי פירות שביעית אלמא דחליפין שאין בעין תופס את דמיו אבל ממעשרות לא קשה לי' דנהי דנקרא חליפין ולא פריעת חוב אפילו שאינו בעין מ"מ אינו ענין לתפיסת דמיו [וקושיא השני' דהק' בתוס' ז"ל על ר"ש דמנ"ל בטעם הברייתא דהוי משום דמי שביעית דילמא משום פריעת חוב א"נ לאחר הביעור והוי איסור אכילה יש ליישב דלר"ז לא ניחא לאוקמי הברייתא באופן אחד בשביעית דהוא לאחר הביעור אלא בכל גווני שביעית מיירי מדנקט סתם ואי משום פורע חובו י"ל דאימתי אסור הנ"מ כשמשלם מכירות שלו והוי לסחורה משא"כ כשמשלם אח"כ דמים עבור זה לא נהנה כלום מהפירות כן יש ליישב קושיא השני']:
וכיון דזכינו בע"ה לזה יש לתרץ קושיתינו ג"כ דהא ע"כ מוכח מאומנין דהקדש בנטילת שכרן דע"כ החליפין שאין בעין אינו נתפס דמיו וקושייתו דר"ש מברייתא דמצינו דתופס את דמיו בחליפין שאין בעין והוי קושיא על ההיא דבי ר' ינאי ואי משכרן של אומני הקדש הוי ראי' למעשה דר' ינאי מ"מ הברייתא קשה ואין לנו רק לתרץ ענין דאיסורא דהך ברייתא אבל אין עלינו לתרץ התירא בהאי דבר"י אלא עלינו לתרץ אופן איסורא דהאי ברייתא ע"ז משני שפיר ר"ח דענין איסורא דהאי ברייתא הוא משום שמשועבד לו מעכשיו וקני דינר גבי' והוי כנתן מיד ליד ע"כ הוי חליפי בעין אבל חליפין שאין בעין לא נתפס אבל באומנין דהקדש לא נתפס שכרן דהא התם לא שייך למימר דקני לי' דינר של הקדש בכ"מ שישנו דהיא בכ"מ שהוא ז"א גבי הקדש דהא הגזבר נוטל בפירוש בהקפה עד שישלם תמורתו ויהא חולין עד אותה שעה דתמורה כמו גבי בונין בחול ואח"כ מקדישין דעד שישלם עבור האבנים המה חול כי לקח אותם בהקפה כדפרש"י ז"ל וע"כ אימתי נתפס הקדושה בעת שמשלם התמורה ואז הוי חליפין דליתנייהו בעינייהו וע"כ לא הוי חליפין בעין הגם דהוי חליפין מ"מ חליפין דאינן בעין לא נתפס ופריך הגמ' וחנוני שאין מקיפו מי לא משתעבד בתמי' דז"א דאפילו שאינו מקיפו ולא אמר לו לחנוני ליתן אלא דשלח שלוחו ליטול ונתן לו הוי דומה כאילו נתנו לו ומביא ראיה מההיא דרבא דאמר רבא תן מנה לפלוני ויקנה נכסי קנה מדין ערב מערב דעלמא לא מצינו למילף דהתם נתחייב משום דאפילו דלא דמי כאילו נכנס לתוך ידו מ"מ חייב משום דנשתעבד את גופו בשביל חבירו אבל האיך מהני קנין אם לא דדמי כאילו הוא בעצמו קיבל וחשיב כאילו מטי הנאה לידו וה"נ כשנתן לשלוחו חשיב כאילו מטי הנאה לידו אלא אמר רבא ל"ש מקיפו כו' כיון דלא מיחד שיעבודו לא מיתסר פי' דלא חשיב חליפין למיתפס כיון דהוי חליפין שאין בעין והכא אמאי חושש משום דמי שביעית הא לא חשיב חליפי בעין אמר ר"פ כגון שהקדים לו דינר כו' רב אשי אמר כגון שנטל ונתן ביד דהברייתא לא מיירי כלל מפרעון לאחר זמן אלא איסורא פשוטה הוא גבי שביעית משום דמי שביעית כפשוטה וגבי מעשרות וי"ל ג"כ כפשוטו משום דמאכילן משלו דבר איסור אבל הנך דבר"י דמיירי מפרעון לאחר זמן לאו חליפין נינהו לאיתפוסי ומדוקדק מאד שיטת רש"י ז"ל בלשונו ז"ל דקמסיק לאו חליפין נינהו לאיתפוסי ולמה לא נקט לאו חליפין נינהו א"ו דבאמת חליפין נינהו אלא דלאו חליפין נינהו לאיתפוסי דחליפין דליתנייהו בעינייהו לא תפסי דמי' ודוק: