תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פסחים ב:ב:טז

כמה דר"מ קונס בדברים כו' דתני שטר שיש בו רבית וכו'. בכדי להבין סוגיא הזאת ופירושה וביאורה ושיטת הירושלמי בדמיון הזה מוכרח אנכי להציע כל שיטות הירושלמי הנוגעת לענין הזה ואז נבון בע"ה ויומתק כדבש כל הסוגיא הזה ושיטת הירושלמי בענין הזה וזהו גרסינן בירושלמי במס' גיטין פ"ה ה"ה ר' יודן לא נחת לבית וועדא קם עם ר"מ א"ל מה חדתון יימרון א"ל כן אמר ר' יוסי המטמא אינו כעושה מעשה מן הדא תרומה ונטמאת א"ל תיפתר שנטמאת מאיליו. ולית שמע מינה כלים דהיא מתניתא דן את הדין זיכה את החייב כו' כו' ר' יוחנן אמר בדין היה שאפילו במזיד יהא פטור ולמה אמרו חייב משום קנס חיילי' דר"י מן הדא. המטמא והמדמע והנסך בשוגג פטור במזיד חייב. ואמר ר' יוחנן משום קנס ע"כ פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי דמפרשים דמטמא אינו כעושה מעשה פי' דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק דא"כ לפי פירש זה מאי מייתי ראיה ממתניתין דדן את הדין דאמר רב במגיע לידו הא אפילו אי היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק מכל מקום חייב מדרבנן משום קנס במזיד והכא בדן את הדין הוי במזיד כדאיתא בתוס' ז"ל במס' גיטין דף נ"ג ד"ה שלא עיין שם ועוד מאי מייתי ראיה ממתניתין דתרומה ונטמאת לפי הס"ד דמיירי בשטימא בידים הא עכ"פ חייב מדרבנן משום קנס. ועוד קשה בסוף הענין חיילי' דר' יוחנן מן הדא המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב וא"ר יוחנן משום קנס אם כן הוא ראיה מר"י לר"י והמפרשים ז"ל פירשו דמפני תיקון העולם קאי אמזיד לפי' הק"ע ז"ל והוא מתוספתא ועיקר חסר מן הספר דהא לא גרסינן כאן מפני תיקון העולם ולפי' הפ"מ ז"ל דמדקתני ברישא בשוגג פטור והדר במזיד חייב אלמא דמדינא פטור הוא כדרך התנא לשנות הפשיט קודם וזה דחוק והא דמסיק וא"ר יוחנן משום קנס הוא לפי פירושן לכך א"ר יוחנן אי היינו כר"י ודוחק גדול הוא ומה דמסיק בסוף הלכה. המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב. וא"ר יוחנן משום קנס פי' הפ"מ ז"ל דחוק והק"ע ז"ל מגי' הכהנים שפיגלו במקדש וכו' מזידין חייבין. אמר ר' יוחנן משום קנס דהיזק שא"נ לאו שמיה היזק אם שלפי הנראה היא גי' אמיתית אבל קשה למה לר"י למימר מימרא דידיה ב' פעמים על הרישא דהמטמא והמדמע והמנסך ועל הסיפא הכהנים שפיגלו במקדש דהיזק שא"נ לאו שמיה היזק אלא משום קנס מאי נפ"מ בין רישא לסיפא:

ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ עפ"י הירושלמי דמס' כלאים פ"ז גבי מתניתין המסכך גפנים על תבואתו של חבירו קידש וחייב באחריותו גרסינן שם אר"א קנסא דר"מ ועביד עובדא כוותיה המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו וכי איזה מעשה עשה וכו' עיין שם. כפי שפירשתי בע"ה. וכיון דלא עבד מעשה הוי דינא דגרמי ואיתא בתוס' ז"ל במס' ב"ק דף ק' ע"א ד"ה טיהר ועוד קשה היכא דקם דינא למה לא יתחייב אפי' לרבנן דר"מ בעלמא איפסיל ולא חשוב דינא דגרמי ונראה לפרש כל היכא דקם דינא אפילו בדיבור חשוב כמעשה ולא כגרמי ומחייב אפילו לרבנן אבל היכי דאי הוי קמן הוי הדר כגון מראה דינר וטעה בדבר משנה לר"מ חייב ולרבנן פטור דהא וודאי גרמא הוא מה שהאכילו אחר כך ע"פ או מה שעירבו עם פירותם עכ"ל:

עפ"ז יתבאר הענין דשמעתתא הזה בע"ה דה"פ דר' יוסי קאמר דמטמא אינו כעושה מעשה אלא דינא דגרמי דדינא דגרמי נקרא בלא עשה מעשה ובעביר מעשה לא נקרא גרמי כדאיתא בירושלמי דכלאים הנ"ל וע"כ קאמר דמטמא אינו כעושה מעשה ולא חשוב מעשה אלא דינא דגרמי. והא דתנינן במתניתין דידן המטמא והמדמע וכו' במזיד חייב הוא משום דינא דגרמי ור"מ הוא מן הדא. תרומה ונטמאת כו' אע"פ ששימא בידים פטור והוא אליבא דרבנן דלא דיינו דינא דגרמי וא"ל תיפתר שנטמאת מאיליו ולית שמע מינה כלום דהוא מתניתא דן את הדין וכו' טימא את הטהור דמוקי רב אליבא דרבנן דאף דלא דיינו דינא דגרמי מיירי במגיעו לידו כמו דמוקים בש"ס דילן במס' סנהדרין דף ו' דאיתא אפילו לרבנן דלא דיינו דינא דגרמי מ"מ גבי דן את הדין טימא את הטהור ישלם משום דמיירי שנשא ונתן ביד. אלמא דבנתן ביד לא חשוב מטמא גרמי אלא מטמא כעושה מעשה דמי. ולא מיירי כאן כלל מדין היזק שאינו ניכר כלל והלשון מוכח כן דתלי באם מטמא כעושה מעשה דמי ואח"כ התחיל הסוגיא מענין היזק שא"נ דהגם דלא הוי גרמי אלא כעושה מעשה דמי אך מדינא דהיזק שאינו ניכר קמיפלגו ר"י ברבי אומר בדין היה שאפילו שוגג יהא חייב דהיזק שא"נ שמיה היזק וכו' ור' יוחנן ס"ל דבדין היה דאפילו במזיד יהא פטור ולמה אמרו חייב משום קנס דס"ל דהיזק שא"נ לאו שמיה היזק. והנה בענין כהנים שפיגלו במקדש דמזידין חייבין דפשיט להו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דאתיא ככו"ע ואפילו לרבנן דלא חשוב גרמי משום דכיון דקם דינא חשיב דבור כמו מעשה:

נראה לפענ"ד דשיטת הירושלמי אינו כן וראיה מפורשת לזה מהא דגרסינן בירושלמי ב' פעמים במס' פסחים פ"ב ובמס' גיטין פ"ד גבי העושה עבדו אפותיקי לאחרים וכו' רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר ואיתא בש"ס דילן דקמיפלגי במזיק שיעבודא של חבירו ]ואיתא בתוס' ז"ל דמאן דמחייב במזיק שיעבודא של חבירו יכול להיות דל"ל דינא דגרמי[ ע"ז גרסינן בירושלמי רבנן דקיסרין בשם ר' ניסא אתיא דרשב"ג כר"מ כמה דר"מ קונס בדברים. כן רשב"ג קונם בדברים דתני שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ע"כ. פי' דס"ל להירושלמי דמזיק שיעבודו של חבירו דחייב הוא רק משום קנסא ולא מדינא דגרמי חשיב מעשה וע"כ אתיא דרשב"ג כר"מ דקונס בדברים בדינא דריבית. וקשה לכאורה הא איתא בש"ס דילן במס' ב"ק דף ל' ע"ב ובמס' ב"מ דף ס"ב. דגבי ריבית משעת כתיבה עבד לי' שומא אפילו לא יגבה בסוף הריבית אם כן היכי דבדיבור קם דינא וא"א להדרו חשוב כמעשה:

ולפ"ז קשה האיך יתפרש הירושלמי הנזכר דתלי רשב"ג בהא דר"מ דקונס בדברים ואף דהתם נכתב השטר כמו דגרסינן שטר שיש בו ריבית וכתיבת השטר חשיב מעשה מ"מ הא הוא לא כתב השטר אלא הלוה וגם העדים חתמו ולא הוא רק הוא הסכים על השטר. או שהלוה כתב מעצמו ע"פ השוואה שהשווה עמו על הריבית ואיהו דיבורא קעביד שהסכים על השטר וס"ל לר"מ דקונסין אותו על דיבורו לבד ומאן תנא דס"ל דקונסין על הדיבור לבד בלא מעשה הוא ר"מ ומטעם קניס בדינא דגרמי אפילו בלא עביד מעשה כשיטת הירושלמי דד"ג נקרא בלא עבד מעשה ור"מ קניס ע"ז ומצינו זאת דר"מ קניס בדברים בשטר שיש בו ריבית וכמו דר"מ קונס בדברים אפילו בלא מעשה ע"כ קונס בדינא דגרמי כמו כן ס"ל לרשב"ג דהמזיק שיעבודו של חבירו חייב. וס"ל להירושלמי דמאן דס"ל דמאן דמזיק שיעבודו של חבירו חייב ס"ל נמי דחייב דינא דגרמי וה"נ ס"ל אליבא דהמסקנא בש"ס דילן במס' ב"ק דף ל"ג ע"ב אמר רב הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שיעבודו של חבירו פטור ופרכינן הא רבה אמרה דא"ר השורף שטרותיו ש"ח פטור ומשני מ"ד התם הוא דא"ל ניירי בעלמא וכו' קמ"ל אלמא דקמ"ל במסקנא דהמזיק שיעבודו ש"ח דומה לשורף שטרות וכו' אלמא כמו דפטור ד"ג נמי פטור במזיק שיעבודו של חבירו וממילא מאן דמחייב במזיק שיעבודו ש"ח מחייב נמי בד"ג. והאי דכתבו בתוס' ז"ל במס' גיטין דף מ"א בד"ה במזיק וז"ל. והא דלא מוקי פלוגתייהו בד"ג משום דאפילו מאן דפטר בד"ג ואפשר דמחייב במזיק שיעבודו ש"ח כדמוכח בפ' המניח דף לג עכ"ל ז"ל הוא משום הא"מ דאפשר דמזיק שיעבידו ש"ח חמור יותר אבל להמסקנא ואליבא דהאמת שניהן שוין. ע"כ שפיר קאמר דרשב"ג ס"ל כר"מ דקונס בדברים וכיון דקנסינן בדברים א"ל דד"ג וע"כ מזיק שיעבודו ש"ח חייב דמחייב נמי בד"ג וזהו פירוש האמיתי בירושלמי הנ"ל:

ועפ"ז מובן הירושלמי דמס' כלאים פ"ז הנ"ל דגרסינן שם על המתניתין דהמסכך גפנו על תבואתו של חבירו רשב"ל אמר קנסיה דר"מ ועבד עובדא כוותיה ושם בכל הסוגיא ר"א אמר קנסיה דרבנן ורשב"ל אמר קנסיה דר"מ פי' אם דד"ג הוא ר"מ או אפילו אליבא דרבנן ולכאורה צ"ב דרשב"ל אמר קנסא דר"מ פי' דמתניתין ר"מ הוא לפיכך חייב במסכך גפנו ע"ג תבואתו דהוי דד"ג כמו דמסיק וכי מה עשה מעשה אלא מה שהוסיף לפי דעת הוא מוסיף דנתוסף מעצמו אחר כך והוי דד"ג וכן פי' המהרא"פ ז"ל דמוקי מתניתין כר"מ דס"ל בעלמא דד"ג ולכאורה קשה הא בש"ס דילן במס' ב"ק דף ק' ע"א שקלינן וטרינן מנ"ל דר"מ דאין ד"ג ומוכיח מהך מתניתין דהמסכך גפנו דסתם מתניתין ר"מ הוא עיי' בתוס' ז"ל שם ואילו בירושלמי מוקי רשב"ל מתניתין כר"מ משום דשמעינן ליה בעלמא דדאין ד"ג וקשה מנ"ל דר"מ דאין ד"ג בעלמא אם לא מהך מתניתין אבל לפי הירושלמי הנזכר לעיל ניחא דהירושלמי מוכיח דר"מ קונס בדברים משטר שיש בו ריבית כנזכר לעיל:

ועכשיו דזכינו לזה בע"ה יש להביא ראי' מהירושלמי הנזכר לעיל דאף דיבורא דקם דינא גם הוא נחשב בד"ג וצריכין ע"כ להא דר"מ דקונס בדברים דאל"כ מנ"ל להוכיח דאתיא רשב"ג כר"מ דקונס בדברים מהא דשטר שיש בו ריבית הא יש לדחות כדדחינן בש"ס דילן במס' ב"ק דף ל ע"ב ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא דמשעת כתיבה עבד לי' שומא פי' אפילו לא יגבה הריבית לבסוף מ"מ עובר על לאו דלא תשימון הגם דלא עבר על לאו דלא תקח עד שעת לקיחה אבל אלאו דלא תשימון עובר מיד בשעת כתיבה אפילו כשלא יגבה לבסוף עיי' במס' ב"מ דף כב ע"א ברש"י ותוס' ז"ל עיין שם אם כן לפי זה לא שמעינן דר"מ קונס בדברים בלא מעשה דהא אפילו כשלא נעשה מעשה בגביות הריבית הרי לאו דלא תשימון עבר בעת שהסכים בפיו על השטר ונמצא דבדיבורו שהסכים על השער עבר על לאו דלא תשימון ואי אפשר להדרו ואם כן חשוב כמו מעשה. אלא ע"כ מדלא דחינן זאת ע"כ דס"ל להירושלמי דאפילו הדיבור דקם דינא וא"א להדרו ובעת דיבור גופיה נגמר הדבר חשוב נמי דיבור וקונס ר"מ בדברים וע"כ לפי זה הכהנים שפיגלו במקדש דווקא לר"מ דקונס בדברים אבל לרבנן דלא קנסי בדברים פטור וע"כ קאמר ר' יוחנן עוד הפעם על רישא ועל סיפא ועל רישא קאמר משום קנס משום היזק שאינו ניכר. ובסיפא קמ"ל אפילו היזק שא"נ שמיה היזק מ"מ הכהנים שפיגלו הוא משום קנס כלומר דינא דגרמי כמו שקרא הירושלמי במס' כלאים לד"ג קנס. וע"כ שפיר מביא ראיה לר' יוחנן חיילי' דר' יוחנן מן הדא דרישא גבי המטמא והמדמע הוא משום קנס משום היזק שא"נ ולא ע"פ הדין וחיילי' מן הסיפא הכהנים שפיגלו הוא ע"כ משום קנס דהא אפילו אי היזק שא"נ שמיה היזק מ"מ הוא ע"כ דינא דגרמי וע"כ הוא משום קנסא דר"מ אם כן רישא נמי ע"כ הדין דמזיד חייב הוא משים קנס שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרות של חבירו כדאיתא בש"ס דילן והאי קנס דמימרא ראשונה ומימרא אחרונה ב' ענינים הן וע"כ מביא ראיה מסיפא לרישא כמו בסיפא ע"כ משום קנס הוא במזיד חייב כמו כן רישא נמי ולפי זה הבבלי מוקי המתניתין דהמטמא והמדמע וכו'. והכהנים שפיגלו במקדש כדברי הכל דאל"כ אלא אליבא דר"מ והכהנים שפיגלו במקדש הוא משום דד"ג אם כן למה להבבלי למידק דר"מ הוא דדאין דד"ג בברייתא דמחיצות הכרם ומשום דסתם מתניתין ר"מ הוא כדפי' התוס' ז"ל הא ממשנה הזאת יכול לדייק ולהוכיח אלא ע"כ הא דהכהנים שפגלו במקדש לא שייך לדד"ג וע"כ שפיר מקשינן בתוס' ז"ל מהא לרבנן דמ"ש הכהנים שפיגלו במקדש דחייב אפי' לרבנן דלא דאין דד"ג דל"ל דהכהנים שפיגלו במקדש הוא נמי ר"מ ז"א דאם כן ממשנה הזאת יכול להוכיח דר"מ דאין דד"ג ולמה לן להוכיח מהברייתא דמחיצת הכרם ומשום דסתם משנה דהמסכך הוא ר"מ הלא ממשנה הזאת דסתם משנה לבד יכול להוכיח דר"מ דאין דד"ג ואלא ע"כ דהא דהכהנים שפיגלו במקדש ד"ה היא אפילו לרבנן ומשום דלא שייך לדד"ג וע"כ כתבו הטעם משום דכיון דקם דינא חשוב הדיבור כמו מעשה ולא שייך לדד"ג אבל הירושלמי אינו מוכיח דר"מ דאין דד"ג מהא דסתם משנה ר"מ ומוקי שפיר ר' יוחנן הא דהכהנים שפיגלו במקדש כר"מ ומטעס דקניס בדברים ולא אתיא אלא אליבא דר"מ וכן ר' יוסי דס"ל מהא דתרומה ונטמאת דמטמא אינו כעושה מעשה והוי דד"ג אם כן ע"כ האי מתניתין דהמטמא והמדמע הוא ר"מ ודו"ק: