תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי קידושין א:ב:ד

ר"א אמר בשטר של כסף כו'. ראיתי להציג בכאן מה שהי' לי משא ומתן בענין מניקה שנתנה בנה למניקת ונשבעת המניקת ועבר וכנס האיך הדין בדיעבד לברר שיטות הראשונים ז"ל בזה ובהענין הזה נתבררתי היטב פי' הירושלמי הזה וזהו מה שכתבתי בהלכה הזאת דנראה לפענ"ד בענין הזה דהנה ידוע לשיטת הגמ' ביבמות ובכתובות ובפוסקים ראשונים ואין להאריך ולהעתיק הסוגיות ופוסקי' ז"ל רק נבאר ביאור הגר"א ז"ל באה"ע סי' י"ג סקל"ט על הגהות רמ"א ז"ל וי"א דאם נשבעה המניקת וכנס לא יוציאה הגהת מרדכי דכתובות וכתב הגר"א ז"ל אבל כל הפוסקים חולקין על זה ועמ"ש למטה עכ"ל וצ"ב להבין היטב ביאור כוונתו העמוקה איזהו פוסקים חולקין ע"ז דלא מצינו רק דאוסרין לכתחלה בנשבעה המניקת אבל אם עבר וכנס לא מצינו דיסברו דיוציא ולא מצאתי בשום פוסק דיחלוק על הגהת מרדכי הנ"ל ולכאורה המחבר בשו"ע חולק דכתב בסי' י"ב עבר ונשא בתוך זמן זה וכו' ויוציא בגט ע"כ וקאי על מה שכתב למעלה בסי' י"א דאסור לכנוס מניקה אפילו נשבעה המניקת ע"ז כתב דאם עבר ונשא דיוציא בגט ואכולהו קאי אף בנשבעה המניקת ולפיכך כתב רמ"א ז"ל דעת הגהת מרדכי ז"ל בלשון י"א דהמחבר ז"ל חולק אבל קשה לי על המחבר ז"ל מאיזה מקור הוציא הדין דאף אם עבר ונשא יוציא בגט כי לשונו הוא לשון הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' גירושין והרמב"ם ז"ל לא נקט האי דינא כלל בנשבעה המניקת אלא נתנה בנה למניקת לחוד ע"ז כתב עבר וכנס יוציא בגט אבל להמחבר דנקט בנתנה בנה למניקת אף בנשבעה המניקת אסור' להנשא א"כ האיך נקט אח"ז עבר ונשא אף בדיעבד יוציא בגט מאיזה מקור הוא וגם בב"י ז"ל לא מבואר שום פוסק דיחלוק על הגהת מרדכי ז"ל הנ"ל בנשבעה המניקת לענין דיעבד וגם מ"ש הגר"א ז"ל דכל הפוסקים חולקין ע"ז ועמ"ש למטה ולא מצאתי למטה בכל דברי הגר"א ז"ל שום משמעות לזה. ונראה לפענ"ד לתרץ ולפרש עומק הענין לאמיתה בע"ה ומתחילה נבאר מה דלכאורה קשה לי לדעת הפוסקים ז"ל דנתנה בנה למניקת אסורה דחיישינן שמא תחזור המניקת הא גרסינן במס' ב"מ דף מ"ט ע"א דאר"א אר"י ישראל שאמר לב"ל כור מעשר יש לך בידי ב"ל רשאי לעשותו תרו"מ על מקום אחר אי אמרת בשלמא לא מצי למיהדר משום הכי רשאי אלא א"א מצי למיהדר בי' אמאי רשאי אישתכח דקאכיל טבלים ופירש"י ז"ל משום הכי רשאי דיש לו לסמוך על מה שכתוב שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' וא"כ הכא אמאי חיישינן לחזרת המניקת ואמאי לא חיישינן גבי אכילת טבלים לחזרה אלא סמכינן דשארית ישראל לא יעשו עולה אלא ודאי דהכא חיישינן לחזרה דלא הוי עולה חזרת המניקת דקי"ל פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום משום עבדי הם כדאיתא במס' ב"מ דף י' ע"א ולכאורה נראה דמניקת חשיבא פועל ולא כשוכר פרה לחלבה ז"א אלא כפועל חשיבא דהא התנא מנאה במתניתן במס' כתובות דף נ"ט ע"ב גבי אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת וכו' ומניקה את בנה וכ"כ בס' מחנה אפרים ז"ל בשם הרשב"א ז"ל בסי' ת"א ע"ש דיכולה לחזור כדין פועל אבל מ"מ קשה לי דאפילו דיכולה לחזור מ"מ בכ"מ לא חיישינן לחזרה אפילו במקום דמצי למיהדר ביה דכ"כ הרשב"א ז"ל מובא בר"ן ז"ל במס' נדרים דף פ"ה ע"א דלא חיישינן לחזרה ומביא ראי' מהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עלי' נדרים אינה מקודשת ואמאי מותרת להנשא לאחר הא יש לחוש שמא תלך אצל חכם ויתירה ונמצא מקודשת למפרע כדאיתא במס' כתובות דף ע"ד ע"ב אלא ע"כ דלא חיישינן לחזרה אלא נעמיד הדבר בחזקתו [והוא ירושלמי בב' מקומות במס' כתובות ובמס' קידושין] אפילו גבי נדרים דמצוה לאיתשולי עליהם מ"מ לא חיישינן לחזרה והא דחיישינן לחזרה במס' ב"מ דף מ"ט הנ"ל דפריך הגמרא א"א דמצי למיהדר אמאי רשאי הא אישתכח דקאכיל טבלים כבר תירצתי בחיבורי חנה דוד בתירוץ דחיישינן לחזרה שמא לא יבוא לידי תיקון למפרע אבל לא לשמא יבוא לידי קילקול למפרע דלזה לא חיישינן ולא אכפול הדברים מפני אריכות ועי"ש א"כ קשה למה חיישינן הכא לחזרה שמא יבוא לידי קילקול ע"י חזרה הא לשמא יבוא לידי קילקול לא חיישינן לחזרה אלא ע"כ דהכא מפני פקו"נ של תקנת הולד חששו חכמים לחזרה לחומרא ואי נימא דאין להמניקת דין פועל דיכולה לחזור אפילו בחצי היום ומשורת הדין אינה יכולה לחזור א"כ למה חששו לחזרה הא ב"ד אביהם של יתומים ולא יניחו אותה לחזור ומאי איכפת לן בחזרתה ואי דאיתא בושה לבוא לב"ד הא כתבו המחברים דדוקא לתבוע להיורשין בשביל בנה יש בושה אבל לתבוע אדם אחר אינה בושה ואי דכתב הרא"ש ז"ל בתשובה בהא דחיישינן לחזרת המניקת וא"ל שתשכור מניקת אחרת דלאו אורח ארעא לאהדורי אחר מניקת אחרת כשהיא נשואה לבעל אבל יש בידה שלא לאהדורי אחר מניקת אחרת רק שתלך לב"ד וב"ד לא יניחו אותה לחזור א"ו דמשום דמשורת הדין יכולה המניקת לחזור בה מדין פועל דחוזר בחצי היום והשתא נבאר דין פועל דחוזר בחצי היום דמבואר במס' ב"מ דף י' דהוא מטעם עבדי הם ולא עבדים כו' אם הוא דרשה גמורה או אסמכתא בעלמא הוא ומצאתי בס' פלפולא חריפתא בפ' השוכר את האומנין ס"ק ח' דכתב וז"ל דאי דרשה גמורה היא א"כ לא יהא כח בידם שישכירו עצמם כלל לשכירי יום אלא לאו דרשה גמורה היא וחכמי' הוא דתקינו להם חזרה ואסמכוה על המקרא עבדי הם וכו' עכ"ל ולכאורה דבריו תמוהין דמאי מייתי ראיה דא"כ אין כח בידם שישכירו עצמם כלל לשכורי יום ז"א דהא יכולין לחזור בהם א"כ מטעם זה גופא יכולין לשכור עצמם דשוב לא עברו על עבדי הם ולעולם דרשה גמורה היא באמת התוס' ז"ל במס' ב"מ דף י' ע"א כתבו כן וז"ל ונ"ל דמ"מ מותר אדם להשכיר עצמו דדוקא ע"ע שאינו יכול לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שיחרור עובר משום עבדי הם עכ"ל לכאורה משמע מתוס' ז"ל הנ"ל דאין הוכחת הפ"ח ז"ל הנ"ל הוכחה דהוי מדרבנן די"ל דבאמת הוי דאורייתא והא דמותר להשכיר א"ע משום דיכול לחזור כנ"ל אבל לאחר העיון נראה לפענ"ד דע"כ כדעת הפ"ח ז"ל הנ"ל דהוא מדרבנן דהא ידוע שיטת הריטב"א ז"ל בשם רבותיו ז"ל מובא בח"מ בטור ז"ל סי' של"ג דדוקא פועל בלא קנין יכול לחזור אבל בקנין אינו יכול לחזור בו והריב"ש ז"ל חולק ע"ז וכתב המבי"ט ז"ל אילו ראה הריב"ש ז"ל מה שכ' הריטב"א ז"ל בשם רבותיו ז"ל לא היה חולק ע"ז ומובא בש"ך ז"ל סי' של"ג והקצה"ח ז"ל שם חולק על הש"ך ז"ל ודעתו דלית מאן דפליג על הריטב"א ז"ל זולת המחבר דפסק אפילו כשקיבל כל שכרו יכול לחזור וא"כ לא גרע כסף קנין דע"ע דנקנה בכסף אם כן ה"ה בקנין דיכול לחזור וכן מביא אח"כ דעת המהרי"ק ז"ל דבקנין אינו יכול לחזור ומקשה הקצה"ח ז"ל מאי אלימי' קנין מכסף הא ע"ע נקנה בכסף ונראה לפענ"ד דאין זה קושיא דלעולם ס"ל כדעת הריטב"א בשם רבותיו ז"ל דבקנין אינו יכול לחזור והא דבקיבל כל שכרו יכול לחזור שאני כסף מקנין דהא בתשו' מיימוני בס' קנין כאב וז"ל דפועל יש לו דין עבד עברי דמה"ט אמרינן פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום דילפינן לה מעבד עברי דיוצא בגירעון כסף דכל קולי דע"ע יהבינן לפועל מק"ו דהשתא עבד עברי דעבד איסורא וקעבר על עבדי הם וגופו קנוי מקילין בו כל שכן פועל עכ"ל פי' דרבנן נתנו לפועל כל דין עבד עברי מק"ו והמהרי"ק ז"ל ס"ל כמו התשובת מיי' ז"ל הנ"ל והא דהקשה הקצה"ח ז"ל דא"כ אמאי פסק מהרי"ק ז"ל דבקיבל דמי שכירות יכול לחזור והמעות חוב והא בע"ע צריך ליתן המעות דמי גירעון כסף ז"א די"ל דבע"ע דיוצא בגירעון כסף הוא דקונה עצמו בזה כדתני במתניתין וקונה עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף והוא קנין חדש ולא חזרה לחוד דהא גופו קנוי רק התורה נתנה לו רשות לקנות א"ע בע"כ דרבו וצריך ליתן המעות לקנות עצמו בחזרה מן רבו ואם לא יתן המעות הגם דהתורה נתנה לו רשות לחזור בע"כ דרבו אבל במה יקנה א"ע בחזרה מן רבו הא גופי' קנוי ע"כ דנותן הכסף בע"כ דרבו ונתנו רבנן זכות דע"ע לפועל כמו דע"ע חוזר בע"כ דרבו כן נמי פועל חוזר בע"כ דרבו ואבל בהא לא משוינן לו כמו דע"ע דחוזר בע"כ מחויב ליתן הכסף כן נמי פועל דחוזר בע"כ צריך ליתן הכסף דז"א דהתם נותן הכסף לקנות א"ע כמו שכ' המהרי"ק ז"ל משום דגופי' קנוי ומדויק לשון מהרי"ק ז"ל דע"ע אינו קונה עצמו אלא בשנים וביובל ובגירעון כסף אבל פועל חוזר בו אפי' קיבל כבר דמי שכירות וכו' אפ"ה יכול לחזור בו והמעות חוב עליו משא"כ בעבד דקונה עצמו בגרעון כסף שמגרע פדיונו ויוצא וקונה עצמו בכסף ישיב לבעליו כי כסף מכניס וכסף מוציא עכ"ל והוא כמו שכ' דהתם צריך לכסף דכסף מכניס וכסף מוציא וצריך כסף לצאת אם דהתורה נתנה רשות להע"ע לחזור בע"כ דרבו אבל במה יקנה עצמו ע"כ צריך לכסף כמו דכסף מכניס כן כסף מוציא אבל פועל דאין גופי' קנוי למה צריך כסף ורק חכמים נתנו לו כח של ע"ע דיכול לחזור בע"כ דרבו דהא דנתנו חכמים לפועל הכח של חזרה הוא דילפינן מע"ע ולפ"ז י"ל דכל הני מרבוותא ז"ל ס"ל כדעת הריטב"א ז"ל בשם רבותיו ז"ל כאשר נבאר אי"ה בסמוך ולא יקשה קושית הקצוה"ח ז"ל מ"ש כסף מקנין דהא כסף גופיה קנין יחשב דכאשר נבאר אי"ה בדברינו לקמן דתשו' מיימוני ז"ל סובר כמו הריטב"א בשם רבותיו ז"ל יתורץ כעין חומר אולם זאת קשה לי לומר דתשובת מיי' ז"ל הנ"ל יסבור כדעת הריטב"א ז"ל דבקנין אינו יכול לחזור בו הפועל א"כ גרע הפועל מע"ע דע"ע יכול לחזור אפי' בקנין ובשטר דקי"ל ע"ע נקנה בשער ויכול לגרע הכסף שלקח ואילו בפועל שנשתעבד בקנין לא יכול לצאת ובתשו' מיי' הנ"ל מבואר דבפועל יכול לחזור מק"ו דע"ע דיוצא בגירעון כסף ונראה לפענ"ד דלעולם כולם ס"ל כדעת הריטב"א ז"ל בשם רבותיו המהרי"ק והמבי"ט ז"ל וגם התשו' מיי' ז"ל הנ"ל דאיכא למימר דס"ל כדעת רש"י ז"ל במס' קידושין דף י"ד ע"ב גבי ע"ע וקונה עצמו בכסף מנ"ל וכו' נמכר לישראל מנ"ל א"ק והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה פרש"י ז"ל מדלא כתיב תפדה מכלל שאף האדון מסייע בפדיונה אלמא בכסף נקנה דאי לא קצאה בדמים מאי מגרעה עכ"ל והקשו הרשב"א והרמב"ן והריטב"א ז"ל דאימא דקני' בשטר ונתן כסף בתורת דמים ומדמיה מגרעת ויוצאה ע"כ פירשו פירוש אחר כשם שקונה עצמה בכסף כך נקנית בכסף עי"ש שכ' בשם ר"ת ז"ל ואבל לפי שיטת רש"י ז"ל לא משכחת גרעון כסף רק שקנאה בדמים. ויש להביא ראיה לשיטת רש"י דגרסינן במס' קידושין דף י"א ע"ב רשב"ל אמר טעמייהו דב"ש כדחזקי' דאמר חזקי' אמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה א"א בשלמא דיהיב לה דינר הוא דמגרעה ואזלה עד פרוטה אלא אי אמרת דיהיב לה פרוטה מפרוטה מי מצי מגרעה ודילמא הכי קאמר רחמנא היכא דיהיב דינר תגרע ואזלה עד פרוטה היכא דיהיב לה פרוטה לא תגרע כלל לא ס"ד דומיא דיעוד מה יעוד אע"ג דאי בעי מיעד ואי בעי לא מיעד כל היכא דלא מצי לייעד לא הוי זביני' זביני ה"נ כל היכא דלא מצי למגרע לא הוי זביני' זביני ע"כ מוכח מהך סוגיא דאם נקנה בשטר כמו דקי"ל בע"ע שנקנה בשטר אם הוציא שטר של מתנה בלא דמים לא מצי למגרע דל"ל דמגרע לפי השיווי באם נתן העבד שטר של מתנה לשש שנים ונמצא דהיה שוה שש מנה ורוצה לצאת אחר ג' שנים דמגרע שלשה מנים כשלשה שנים האחרונים ז"א דא"כ מאי קפריך היכא דיהיב לה פרוטה לא תיגרע כלל דלמא מגרעת לפי השיווי והא דקי"ל בדף כ' ע"א דמגרע לפי הקל אם נשבח מגרע לפי דמים ואם הוזל מגרע לפי השיווי היינו לקולא דעבד כדאיתא שם אבל אי לא מצי למגרע כלל לפי המעות כגון בשטר מתנה אימא נמי דיש בידו לגרע לפי השיווי אבל מהך סוגיא מוכח בפירוש דלא נתנה התורה כח לעבד לצאת רק בגירעון כסף של הדמים ולא לפי השיווי ואי אין בידו לגרע לפי הדמים לא מצי למגרע כלל וה"נ מוכח מלשון המשנה דנקט גבי ע"ע וקונה עצמו בגרעון כסף ואילו בעבד כנעני גרסינן וקונה א"ע בכסף ולא בגרעון כסף דהתם קונה א"ע מדעתו דרבו בכסף כמה שרוצה רבו אבל הכא בע"ע קונה א"ע בגרעון כסף דמגרע ממעות הראשונים וע"כ לא משכחת לה רק בשנתנה בכסף דאי בשטר מתנה אין כאן גירעון ועוד מוכח מהך סוגיא הנ"ל דאם נקנה הע"ע בשטר ונתן כסף בתורת דמים אין כאן דינא דהגירעון כסף דעיקר גירעון כסף שצוותה התורה הוא מדמי מקנתו ואפי' אם נקנה בפרוטה א' בתורת קנין והשאר מעות בתורת דמים לא שייך גירעון דעיקר הגירעון הוא מדמי מקנתו דאלת"ה קשה מנ"ל למילף דאשה נקנית בדינר מאמה העברי' דאי אמרת בשלמא דיהיב לה דינר מגרעי ואזלה עד פרוטה אלא אי אמרת דיהיב פרוטה מפרוטה מאי מגרעה דאימא נקנית בפרוטה לחוד ודינר נתן לה בתורת דמים ואימא אשה נמי נקנית בפרוטה לחוד ועיקר הקנין של קידושין סגי בפרוטה ויתן לה השאר בתורת דמים א"ו מוכח מהך סוגיא דלא שייך גרעון רק מדמי מקנתו ואי דנקנית בפרוטה לא מצי למגרעה דהשאר דהוא מתורת דמים לא מצי למגרעה וכפירש"י ז"ל במתניתין וז"ל בגרעון כסף פודה א"ע ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שיעבוד השנים שעברו והכל לפי חשבון דמי מקנתו כדכתיב והיה כסף ממכרו וגו' [והאי' בנמכר לעכו"ם כתיב אך ילפינן בג"ש לנמכר לישראל בדף כ' ע"א] ועולה יפה שיטת רש"י ז"ל דילפינן דנקנה בכסף דא"ק והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה אלמא בכסף נקנה דאי לא קנאה בדמים מאי מגרעה ושפיר פרש"י ז"ל וז"ל מדלא כתיב תפדה משמע שאף האדון מסייע בפדיונה אלמא בכסף נקנה דאי לא קנאה בדמים מאי מגרעה עכ"ל כלומר מדהאדון מסייע ע"כ דהוא גירעון דמקבל השנים שעברו בדמים וע"כ דהוא נקנה בכסף ואין לומר בשטר מתנה ז"א דלא שייך גרעון ומאי מגרעה ואין לומר שנקנה בשטר ונתן לה כסף בתורת דמים כנ"ל ז"א דלא שייך גירעון רק מדמי מקנתו כדכתיב מכסף מקנתו כדפרש"י ז"ל במתניתין וכמו שהבאתי ראיה לשיטת רש"י ז"ל מסוגיא דדף י"א ע"ב הנ"ל ונמצא דשיטת רש"י ו"ל מדיליף בגמרא דנקנית בכסף מוהפדה על כרחך אם קנאה בשטר ונתן לה כסף בתורת דמים לא מצי למגרעה ועפ"ז יומתק שיטת הירושלמי ויהיה קילורין לעינים בע"ה דלכאורה קשה הא אמרינן שם בסוגיא דף י"ב ע"א דומיא דיעוד מה יעוד אע"ג דאי בעי מייעד ואי בעי לא מיעד כל היכא דלא מצי לייעד לא הוי זביני' זביני ה"נ כל היכא דלא מצי למגרעה לא הוי זביני' זביני א"כ בשטר מתנה ובשטר של קנין מכסף בתורת דמים דלא מצי למגרע לשיטת רש"י ז"ל א"כ היכי הוי זביני' זביני דהא קי"ל כל היכא דלא מצי למגרע לא הוי זביני' זביני אבל ז"א דמהיכן ילפינן כל היכי דלא מצי למגרע לא הוי זביני' זביני מדומיא דיעוד דא"ק אשר לא יעדה והפדה מקשינן והפדה ליעדה והאי והפדה דמיירי בגירעון כסף וקנאה בכסף ע"כ לשיטת רש"י ז"ל א"כ מקשינן דווקא קנין כסף ליעוד דבעינן דיהא בכסף כדי גירעון אבל בפרוטה דלא שייך גרעון לא נקנית והנ"מ היכא דקנאה בכסף אבל אם קנאה בשטר ליכא הקישא ליעוד ולא בעינן גרעון כלל ולא איכפת לן על דלא מצי למגרע' ועפ"ז יומתק הירושלמי בפירקין על ההיא מתניתין דע"ע נקנה בכסף ובשטר וה"ג בשטר ר' אבוה אמר בשטר של כסף הא בשטר של מתנה לא שמא יחזור בו העבד מעתה אפילו בשטר של כסף יכול הוא לחזור בו א"ל שמא תבא שנת רעבון ויחזור בו רבו ע"כ והוא סגור ומסוגר ואין לו פירוש כלל וכלל דהאיך יחזור בשטר מתנה ובשטר של כסף ועפ"י שיטת רש"י ז"ל הנ"ל, יומתק מאי דה"פ ר' אבוה אמר בשטר של כסף הא בשטר מתנה לא שמא יחזור בו העבד כלומר שמא ירצה העבד לחזור והאיך יחזור דהא מצינו דהתורה נתנה להעבד עברי הזכות שכשירצה לחזור יחזור ויצא בגרעון כסף וא"כ האיך נקנה בשטר מתנה דהאיך יוצא וממאי מגרע וניחוש שמא ירצה העבד לחזור ולא יכול לחזור וע"כ דלא נקנה בשטר מתנה ופריך הגמ' מעתה אפילו בשטר של כסף יכול לחזור בו בתמיה [ומי שרגיל בלשון הירושלמי מבין שזה הוא בלשון בתמיה] כלומר דע"כ אף בשטר של כסף אינו יכול לחזור בו דלא שייך גרעון רק בדמי מקנתו ולא בשטר של כסף כשיטת רש"י ז"ל וע"כ דלא איכפת לן על שמא ירצה לחזור דיהא יכול רק בכסף אבל לא בשטר ל"ש בשטר מתנה ל"ש בשטר של כסף וא"ל שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו לא כקס"ד דשמא יחזור בו העבד ע"ז לא איכפת לן רק בנקנה בכסף אבל לא בשטר ל"ש בשטר מתנה לא שנא בשטר של כסף וזה ברור בע"ה לשיטת רש"י ז"ל וכיון דזכינו לזה מעתה י"ל דגם התשובת מיימוני ז"ל סובר כדעת הריטב"א בשם רבותיו ז"ל דבקנין אינו יכול לחזור בו רק בכסף דאף דס"ל דהא דפועל יכול לחזור בו הוא מתורת גרעון כסף מק"ו דע"ע לא קשה קושייתינו הנ"ל דהא לפי זה יגרע הפועל מע"ע דע"ע שנקנה בשטר של כסף והקנין הוא בשטר והכסף בתורת דמים יוצא בגרעון כסף ואילו פועל שנקנה בקנין וכסף בתורת דמים לא יכול לחזור בו ונמצא דע"ע עדיף מפועל ואנן ילפינן פועל מע"ע בק"ו כנ"ל ז"א דסובר כשיטת רש"י ז"ל דאף ע"ע אינו מגרע בשטר של כסף כהירושלמי הנ"ל. [ומעתה י"ל הקושית הקצוה"ח ז"ל למה בשקבל כל שכרו יכול לחזור דלא גרע קבלת הכסף מקנין ז"א דאיכא למימר דס"ל כתשו' מיימוני ז"ל הנ"ל דהא דפועל יכול לחזור בו הוא מתורת גירעון כסף וגרעון כסף לא משכחת לה רק בנקנה בכסף אבל לא בשטר של כסף]. וכיון דמסקינן דרוב הפוסקים ז"ל סברי כשיטת הריטב"א בשם רבותיו ז"ל דבקנין אינו יכול לחזור א"כ קשה האיך יכול פועל להשכיר את עצמו בקנין דהא עובר משום עבדי הם כמו ע"ע דהא כל עיקר ההיתר הוא משום דיכול לחזור ע"כ אינו עובר משום עבדי הם וכיון דאינו יכול לחזור אז עובר משום עבדי הם ואלא ע"כ כדעת הפ"ח ז"ל הנ"ל דהוא מדרבנן לענין חזרה ולעולם לא עבר על עבדי הם ואפילו לדעת התוס' ז"ל הנ"ל דמחלקין בין ע"ע לפועל דע"ע אינו יכול לחזור ע"כ עובר הוא אבל פועל משום חזרה גופה ע"כ אינו עובר אין הפירוש כמו שסברנו מתחילה דזה עיקר החילוק דא"כ יקשה מפועל בקנין כנ"ל אלא הכי עיקר כוונת התוס' ז"ל דלכאורה שפת יתר הוא בתוס' ז"ל שאינו יכול לחזור ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שיחרור ע"כ עובר משום עבדי הם עכ"ל ולכאורה קשה למה לנו כל האריכות הוי ליה למימר דע"ע שאני משום דאינו יכול לחזור משא"כ פועל דיכול לחזור ולמה להם לסיים ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שיחרור אלא ע"כ דהכי כוונתם ז"ל דתרתי בעינן א' דאינו יכול לחזור רק בתורת גרעון [דהוא חשוב קנין חדש כמו שמבאר בקצה"ח ז"ל] ב' דאינו יוצא קודם זמנו בלא שטר שיחרור כלומר אף ברצון האדון כדאיתא במס' קידושין ולימא לי' באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי עי' במס' קידושין דף ט"ז ע"א ואי הוי חדא ריעותא דהיינו דאינו יכול העבד בעצמו לחזור אבל ברצון שניהם לא הי' צריך שטר שיחרור לא הי' מיחשב עבד ולא קעבר על עבדי הם ואי דהי' הריעותא דצריך שטר שיחרור ברצון שניהם אבל העבד בעצמו היה יוצא בגרעון כסף והמעות חוב עליו כמו בפועל ג"כ אינו עובר משום עבדי הם כיון דיכול לחזור כמו פועל והמעות חוב עליו אבל עכשיו דאיכא ב' חסרונות א' שאינו יכול לחזור ושהמעות יהי' חוב ב' דאף ברצון שניהם צריך שטר שיחרור ע"כ עובר משום עבדי הם ולפ"ז בפועל בקנין דאינו יכול לחזור הפועל אבל ברצון שניהם א"צ ג"ש ע"כ אינו עובר דליתא ב' החסרונות דדוקא בע"ע דאיכא ב' חסרונות א' דלא יכול לחזור ב' דברצון שניהם ג"כ צריך ג"ש ואינו יוצא קודם זמנו בלא שטר שיחרור אבל פועל דאינו צריך ג"ש לא שייך עבדי הם ונמצא א"כ דפועל בלא קנין יש ב' מעלות דיכול לחזור ואינו צריך ג"ש ובקנין אף דאינו יכול לחזור אבל ברצון שניהם לא שייך ג"ש ע"כ אפילו לדעת התוס' ז"ל הנ"ל לא שייך בפועל עבדי הם כיון דא"צ ג"ש וע"כ הא דאמרו רבנן דפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום משום עבדי הם אסמכתא בעלמא דלגבי פועל לא שייך עבדי הם ולא עבר על עבדי הם ונמצא דהא דפועל יכול לחזור הוא תקנתא דרבנן. ועוד נראה לפענ"ד להביא ראי' דהא דפועל יכול לחזור הוא רק מדרבנן ודרשה דעבדי הם הוא רק אסמכתא בעלמא מהרא"ש ז"ל גופי' דכתב אפילו נשבעה המניקת שלא תחזור בה דלא חיישינן לחזרה אעפ"כ אסור משום דמיחלף בלא נשבעה ואי ס"ד הא דפועל יכול לחזור משום איסורא דעבדי הם הוא מדאורייתא א"כ קשה האיך חל השבועה כלל הא הוי נשבע לבטל את המצוה אלא ע"כ דהוא מדרבנן ושבועה חלה על איסורא דרבנן כמו שמוכח מתוס' ז"ל במס' שבועות דף כ"ג ע"ש וכן דעת הרא"ש ז"ל עי' במל"מ ז"ל בפ' ה' עי"ש אבל יש לדחות ראי' זו דלעולם איכא למימר דהוא מדאורייתא ואי קשה האיך חל השבועה הא כיון דמדאורייתא הוא א"כ קשה אמאי מותר להשכיר עצמו וע"כ הוא משום דיכול לחזור וכיון דנשבע שלא לחזור הרי נשבע לבטל את המצוה ז"א דאימתי שייך נשבע לבטל את המצוה דוקא היכא דהאיסור הוא בלא שבועה אבל אי כל האיסור הוא משום שבועה שפיר חל השבועה והכא בלא השבועה מותר שלא לחזור דהא אינו מחויב לחזור ורק משום השבועה אינו יכול לחזור והוי האיסור מחמת השבועה חל השבועה וראי' לזה דגרסינן במס' כתובות דף ע' ע"א וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה וכו' דאמר לה צאי מע"י במזונותיך וכו' לא צריכא דרגילה בבית נשא ובמגלגלה בהדי' דאמרה ליה עד האידנא דלא אדרתן מצינא לאיגלגולא בהדך ע"כ וכתבו התוס' ז"ל אע"ג דע"י הנדר חל השיעבוד והאיך חל הנדר אבל כיון דבלא הנדר לא הוי השיעבוד ורק השעבוד הוא מן הנדר שפיר חל הנדר וה"נ דכוותי' כיון דכל האיסור הוא משום השבועה שפיר חל השבועה ואכמ"ל. ועכשיו דמסקינן הא דפועל יכול לחזור בו הוא מדרבנן נמצא דהוי תרתי מדרבנן א' חשש החזרה דבכ"מ אין חוששין לחזרה כמו שכתבנו לעיל והכא חוששין ב' דהא דמועיל החזרה הוא ג"כ מתקנתא דרבנן נמצא דהוי תרתי מדרבנן. ועי"ז נבואה ויתבאר שיטת הגר"א ז"ל ונבין במה תלי הדין של עבר וכנס בנשבעת המניקת אם יוציאנה או לא וזה תלי ברבוותא ז"ל דנבאר פי' הגמ' במס' כתובות דף ס' ע"ב הנ"ל דגרסי' שם ר"פ ור"ה בדר"י סבור למיעבד עובדא כההיא מתניתא אמרה להו ההיא סבתא בדידי הוה עובדא ואסר לי ר"נ והא ר"נ שרי לבי ריש גלותא שאני ר"ג דלא הדרי בהו א"ל ר"פ ואתון לא תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה וכו' כולן צריכות להמתין ג' חדשים דר"מ וכו' ואמר ר"נ הלכה כר"מ בגזרותיו אמרי ליה לאו אדעתין והלכתא מת מותר גמלתו אסור ע"כ וכתבו התוס' והרא"ש ז"ל דלאו דגזרינן נתנה אטו לא נתנה ז"א דא"כ היכי שרי ר"נ לריש גלותא אלא דגזרינן נתנה בנה למניקת שמא תחזור המניקת משא"כ בריש גלותא דלא הדרי ומ"מ אפי' בנשבעת אסורה דמיחלף בלא נשבעה דוקא נתנה אטו לא נתנה לא מיחלף דמינכרה משא"כ נשבעה בלא נשבעה מיחלף ולא ילפינן מריש גלותא דהדבר ידוע ולא אתו למישרי באשה אחרת עי"ש זאת היא שיטת הרא"ש ז"ל והב"י ז"ל הביא כל השיטות וכתב בשם הר"ח ז"ל דכתב דלית הלכתא כר"נ דשרי לבר"ג ועוד הביא ראי' לדבריו ממה שהשמיטו הרב אלפס ז"ל והרמב"ם ז"ל גם כתב הרב המגיד ז"ל בפי"א מהלכות גירושין יש מי שכתב אם נשבעה המניקת וכו' שמותר ואין זה עיקר שרבינו ז"ל והלכות ז"ל לא הביאו הא דר"ג או שהם סוברים שאינה הלכה או שלא אמרו אלא בדר"ג דוקא שנודע לכל וכן הר"ן ז"ל בפ' אע"פ וז"ל ואר"פ ואתון לא תסברוה מהא דתני' הרי שהיתה רדופה וכו' כלומר אע"ג דאין כאן להבחין וכו' דהא לא מיעברא לא פלוג רבנן בתקנתא וה"נ לא פלוג רבנן בין שהיא מניקתו או שאינה מניקתו ומעתה ק"ל כיון דאפילו בשאינה ראוי' לא פלוג אמאי מפליג בדבי ר"ג א"ו צ"ל דשאינה ראוי' לילד וכיוצא בה ל"ל קלא ואתי לאיחלופי משא"כ בדר"ג והרי"ף ז"ל לא כתב הך דר"ג ולא הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין ולא ידעתי למה שאין לדחותה מהלכה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה דאלמא דלא פלוג דהא ר"נ גופיה דפסק כר"מ שרי להא לדבי ר"ג אלא דדבי ר"ג קלא א"ל ולא אתי לאיחלופי וכו' וכל המעיין בצדק ירגיש שזו הסוגיא נחלקת לדינא בב' שיטות שיטת רש"י והרב אלפס והרמב"ם והר"ן והר"ח ז"ל קיימי בחדא שיטתא ושיטת התוס' והרא"ש ז"ל קיימי בשיטה חדא ונ"מ בין ב' שיטות האלו לדינא דלחד שיטה מהא דא"ל ר"פ ואתון לא תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה נסתר התירוץ הראשון שאני דבי ר"ג דלא הדרי בהו אלא תירוץ אחר יש מהא דר"ג והא דא"ל ר"פ ואתון לא תסברוה היא קושיא אחריתי ולא משום קא דר"נ דחשש חזרה דלעיל ולחד שיטה קאי התירוץ הראשון במקומו שאני דבי ר"ג דלא הדרי בהו והא דא"ל ר"פ ואתון לא תסברוה היא קושיא הראשונה מהא דר"נ דאסר להסבתא משום חשש חזרה קפריך להו ר"פ למה לא סברוה מעצמם החשש דחזרה דקא דר"נ דרש"י ז"ל פירש אלמא לא פלוג רבנן וה"נ לא פלוג רבנן במניקה שמת בעלה בין שהיא מניקתו או שאינה מניקתו עכ"ל וזהו דלא כשיטת התוס' והרא"ש ז"ל דהוא משום גזירה שמא תחזור המניקת אלא משום לא פלוג וכ"כ בשיטה מקובצת ז"ל דלדעת רש"י ז"ל הוא משום לא פלוג ולא משום גזירה שמא תחזור וא"כ קשיא הא דר"ג וע"כ שאני ר"ג דלא שכיח ומלתא דלא שכיח לא גזרו בהו רבנן ע"כ. ונמצא דלשיטת רש"י ז"ל הוא משום לא פלוג ור"ג מילתא דלא שכיח ולא שייך לא פלוג וע"כ לפי המסקנא לא קיימא התירוץ הראשון שאני דר"ג דלא הדרי בהו דלא שייך הך תירוצא רק דוקא בהטעם דגזירה משא"כ בדלא פלוג וכן הרב אלפס והרמב"ם והר"ח ז"ל קיימי בהך שיטה דלהמסקנא משום לא פלוג ולא משום גזירה ולא שייך תירוצא שאני דר"ג דלא הדרי בהו רק מתרצין דר"ג קלא אית לי' ומפורסם ולא אתי למיחלף כמו שכ' הגר"א ז"ל דר"ג מפורסם ולא אתי למיחלף ולא שייך בי' ל"פ ולא משום דלא הדרי בהו משא"כ לשיטת התוס' והרא"ש ז"ל דלהמסקנא נמי לא אמרינן ל"פ רק משום גזירה ע"כ קיימא הך תירוצא דבר"ג לא הדרי בהו במסקנא ומ"מ בנשבעת אסורה דמיחלפא בלא נשבעת ולפיכך לענין בדיעבד בעבר וכנס ובנשבעת תלי בזה דלהך שיטה דלהמסקנא נמי לא אמרינן ל"פ ורק משום גזירה כמו בקושי' וקאי הך תירוצא דבר"ג לא הדרי בהו ולא אמרי' ל"פ רק משום גזירה ונמצא בהא דתניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דר"מ וחכמים אומרים יוציא ולכשיגיע זמנו ליכנס יכנס לא נכנס בכלל הגזירה הזאת נתנה בנה למניקת דלא ס"ל ל"פ דבין נתנה בין לא נתנה ודומיא למת דמותר רק גזירת חכמים אחריתי היא שמא תחזור ולא מצינו בהאי גזירה שאם כנס יוציא או שלא יחזיר עולמית כמו שקנס ר"מ בגזירה הראשונה [דלא מצינו דרבנן קנסו כן בכ"מ שאמרו יוציא] או דיוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס לרבנן וכיון דלא הוי בהך גזירה הראשונה מנ"ל למימר דגם בהא דנתנה בנה למניקת יוציא ג"כ דאין מדמין גזירת חכמים זל"ז וכמו דמיבעיא במס' יבמות דף כ"ה במוציא אשתו משום ש"ר דאסור לחזור לכתחלה אם קנסו חכמים בהאי גזירה ג"כ דאם כנס יוציא או לא קנסו וכיון דהאי גזירה אחריתי ולא נכנס בכלל הראשון דלא ישא אדם מעוברת חבירו ואם נשא יוציא ואפילו אם נדחה הראי' מהא דיבמות הנ"ל אבל לפ"מ שכתבתי דגזירה דחזרה הוא תרי מדרבנן ומבואר בכו"כ מקומות בתוס' ז"ל דאין לדמות בשום מקום חד דרבנן לתרי דרבנן אך מ"מ היכא דאיכא החשש דחזרה בוודאי יוציא דשמא תחזור המניקת משא"כ בנשבעה דלא הוי חשש דחזרה רק איסורא מדרבנן משום איחלופי פשיטא דאין מדמין גזירת חכמי' זה לזה משא"כ לשיטת הסוברי' ז"ל משום ל"פ ולא משו' גזירה דשמא תחזור א"כ פשיטא ופשיטא דאם כנס יוציא דהא בפי' תנינן לא ישא אדם מעוברת וכו' ואם נשא יוציא וזה כוונת הגר"א ז"ל בס"ק ל"ט דאם נשבעה המניקת וכנס לא יוציאנה מהא דר"ג כנ"ל כלומר דקאי הך תירוצא במסקנא דבר"ג לא הדרי בהו ומ"מ לכתחלה אסור דגזרינן נשבעת אטו לא נשבעת ומסיק דכל הפוסקי' ז"ל חולקין ע"ז כמ"ש למטה וזה הוא בס"ק שאח"ז וז"ל לא דמי לדר"ג כמ"ש בסוגיא ואת לא תסברא וכו' הרי שהיתה רדופה וכו' ור"ל לא פלוג וה"ה כאן והא דר"ג שאני דמפורסם מילתא וכמו מת דמותר משא"כ בכה"ג עכ"ל ע"ש והוא משום ל"פ ולא שייך הך תירוץ הראשון בדר"ג דלא הדרי בהו ולא שייך נשבעה המניקת כלל ונמצא לפ"ז בדנשבעה המניקת תלי בב' שיטות אם דלא פלוג או משום גזירה וע"כ לשיטת כל הסוברי' ז"ל דל"פ אף בדיעבד תצא משא"כ לשיטת התוס' והרא"ש ז"ל דסברי כהגהת מרדכי ז"ל הנ"ל. נמצא דביארנו דהגהת מרדכי ז"ל לאו יחיד הוא בזה אלא הוא שיטת התוס' והרא"ש ז"ל ודוק: