תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי קידושין א:ב:טז
Tosafot HaRid on Yerushalmi Kiddushin 1:2:16 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:16) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי קידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →היה נשוי את אחותה ומתה מ"ד בסוף ניתן כסף ליעודים א"צ כסף אחר מ"ד משעה הראשונה ניתן כסף ליעודים צריכה כסף אחר אפילו כמ"ד בסוף ניתן כסף ליעודים צריכה כסף אחר למה כו' שאין קידושין תופסין כו'. כן גי' הק"ע ז"ל ומוכח היא וה"פ עפ"מ דגרסינן במכילתין דף נ"ט הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום מקודשת אע"פ שנתאכלו המעות כו' למלוה לא דמי ופירש הרשב"א ז"ל דכיון דאמר לה בפירוש דיהיב לה לשם קידושין א"צ שיאמר דבהנאת מחילת מלוה מקדשה והוי כמאן דאמר לה דמי ע"ש וכבר הקשינו בחיבורנו ס' שו"ת רידב"ז סי' י"ח ע"ז ע"ש. והנה בדף י"ט גרסינן אמר רבא אר"נ המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר"י בר"י עי"ש ופירש הרשב"א ז"ל משום שהחזיר לה המשכון ע"ש ובדף י"ט ע"ב גרסינן תניא אידך המוכר את בתו והלך וקידשה לאחר שיחק באדון ומקודשת לשני דברי ריבר"י משל לאומר לאשה הראמ"ל לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני וכו' משל לריבר"י פשיטא מהו דתימא הא לא אמר לה לאחר ל' קמ"ל ופרש"י ז"ל דדמי אהדדי דכיון דתלה הכתוב יעוד במעות הללו לאחר זמן מעיקרא כי יהבינהו להכי יהבינהו שאם ירצה ליעד מיעד ואפ"ה כיון דלא אמר מעכשיו מקודשת לשני עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה דמנ"ל להוכיח דבמחזיר המשכון מקודשת לריבר"י דשמא חזרת המשכון לא מהני במלוה והכא דמקודשת משום דדמי למקדש לאחר ל' דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות ולא דמי למלוה משום דכיון דיהיב לה לשם קידושין כמאן דאמר לה בפירוש בהנאת מחילת מלוה א"כ כיון דלר"י בר"י מעיקרא כי יהבינהו להכי יהבינהו שאם ירצה ליעד מיעד וילפינן מיני' המקדש לאחר ל' יום בעלמא א"כ מקודשת בלא חזרת המשכון רק משום דכמאן דאמר לה בפירוש דמי בהנאת מחילת מלוה אבל במקדש במלוה בעלמא לא מהני אפילו חזרת המשכון ותרצתי בשו"ת רידב"ז משום דרבא אמר ר"נ ס"ל כהאי מ"ד בירושלמי בפ"ב דמכלתין דניחא אדם נותן שו"כ על דינר שמא נותן שו"פ על שו"פ עי"ש דס"ל דלא שייך הנאת מחילת מלוה רק כשהחוב הוא דינר אבל בחוב של שו"פ לא שייך הנאת שו"פ על מחילת החוב של שו"פ א"כ כשלא נשתייר ביום רק כדי שו"פ לא שייך הנאת מחילת מלוה אבל למ"ד בירושלמי שם דפליג וס"ל דשייך הנאת מחילת מלוה על חוב של שו"פ א"כ אין הטעם של ריבר"י משום חזרת המשכון רק משום הנאת מחילת מלוה כמו במקדש לאחר ל' יום דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות ולמלוה לא דמי. ועפ"ז מובן הירושלמי בפשיטות דמעיקרא סבר מימר דלמ"ד בסוף ניתן כסף ליעודים א"צ כסף אחר כהו"א בש"ס דילן דף י"ט ע"ב מהו דתימא הא לא אמר לה לאחר ל' יום ולא דמיא למקדש לאחר ל' יום דהא לא קידשה על לאחר ל' יום כלל וא"כ לפ"ז לא יהיב מעיקרא הנהו דמים שאם ירצה ליעד לבסוף ז"א אלא השתא מגרע הגירעון כסף למקדשה ומיעדה השתא א"כ אפילו היה נשוי אחותה אז ג"כ שפיר דמי השתא דמתה אחותה דלא דמיא לאומר האמ"ל לאחר שתמות אחותך דאינה מקודשת משום דשלב"ל ז"א אלא השתא מקדשה מחדש ומקודשת בחזרת המשכון א"כ א"צ כסף אחר ע"ז אמר דז"א דאפילו למאן דאמר בסוף ניתן כסף ליעודין ג"כ צריך כסף אחר דבהאי מעות השוה פרוטה הנשאר לא יכול לקדשה דהוי מלוה וחזרת המשכון לא מהני ורק כל עיקר דמקודשת בהאי שוה פרוטה משום דמעיקרא יהבינהו לה על זה אם כן הוי מקדש לאחר שלשים יום דמקודשת משום הנאת מחילת מלוה א"כ כשהיה נשוי אחותה לא חלו הקידושין אז על לאחר ל' משום דהוי דשלב"ל כ"ע מודיי שאין קידושין תופסין בעריות א"כ לא מהני הכסף גירעון הזה ובעינן כסף אחר ואימתי ס"ל דהמקדש על לאחר ל' מקודשת ואע"פ שנתאכלו רק דווקא בשנתפסו הקידושין על לאחר ל' אז הויא מקודשת בהנאת מחילת מלוה משא"כ בשלא נתפסו הקידושין על לאחר ל' משום דאין קידושין תופסין בעריות א"כ הוי מלוה וצריך כסף אחר וע"ז מסיק מיסבר סבר ר"י בר"י אילין יעודין דהכא קידושי תורה הן פי' דמעות יעוד הוי משום קידושין ולקידושין ניתנו דכמו במקדש על לאחר ל' לא הוי מלוה אלא הנאת מחילת מלוה כן נמי יעוד ולפ"ז יש לתרוצי קושיתן משו"ת רידב"ז דרבא ס"ל דרק חזרת המשכון מהני דס"ל אליבא דריבר"י מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו אבל הברייתא דדף י"ט ס"ל דאף אין תימר דלרב"י לקידושין ניתנו לא תימא דניתנו על מעכשיו ז"א אלא דניתנו על לאחר ל' כן פי' הריטב"א ז"ל עיי"ש בדף י"ט ונמצא דלמ"ד דלר"י בר"י לאו לקידושין ניתנו אינה מקודשת רק בחזרת המשכון ולמ"ד דלקידושין ניתנו מקודשת משום מקדש לאחר ל' והא דבמקדש לאחר ל' מקודשת אפילו בנתאכלו וכאן בעינן שיור שו"פ הוא משום דהתם בנתאכלו הוי חוב משא"כ הכא בלא נשתייר שו"פ אין כאן חוב כלל והברייתא קמ"ל דלר"י בר"י על כל אופנים מקודשת לשני אי ר"י בר"י ס"ל דלאו לקידושין ניתנו פשיטא דמקודשת לשני ואי לקידושין ניתנו הוי כמקדש לאחר ל' ולפיכך רבא ס"ל דלאו לקידושין ניתנו ומקודשת רק בחזרת המשכון אבל בירושלמי ס"ל דלקידושין ניתנו ומקודשת בחוב של פרוטה האחרונה שנשארת חוב ונמצא נ"מ לדינא בין בבלי וירושלמי ובין למ"ד לקידושין ניתנו או לא באם היה נשוי אחותה ופי' של בסוף ניתן כסף ליעודים הוא דחוב של פרוטה אחרונה ניתנת לקידושין וע"ז אמר ר' אבין אתיא דר"י בר"י כרשב"א דתני בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר שם שו"פ מקודשת כו' מלוה שיש לי בידך כו' רשב"א משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שם שו"פ מקודשת כמה דרשב"א עביד מלוה כפיקדון כן ר"י בר"י עביד יעודין כמלוה פי' דאי ס"ל כת"ק הא ס"ל דבמלוה לא בעינן שיור שו"פ וא"כ ה"נ לא היה צריך לשיור שו"פ והגם דהתם במלוה כי לא נשתייר שו"פ נמי הוי מלוה משא"כ הכא אי לא הוי משייר שו"פ אין כאן מלוה כלל ז"א דהא הפלוגתא שבין ת"ק ורשב"א הוא בזה כמבואר בירושלמי בפ"ב דבין ת"ק ורשב"א תרווייהו ס"ל דהמקדש במלוה מקודשת בהנאת מחילת מלוה רק בזה נחלקו דהת"ק ס"ל דאף דממון הנמחל אינו בעין מ"מ כיון דש"פ הנאת המחילה לא איכפת לן מה שהגוף הממון הנמחל אינו בעין אבל רשב"א ס"ל דבעינן שיהא גוף ממון הנמחל בעין והנה בתוס' ז"ל דף י"ט ע"א ד"ה במלוה כ' דסבר ר"י בר"י אין גופו קנוי לו דאל"כ תתקדש בהקנאת גופה לעצמה ומיהו י"ל דלא בהקנאת גופה שהיא קנוי לו מקדשה דא"כ איך תתקדש בלא שטר שחרור ובלא הפקר עכ"ל ז"ל וכבר בארתי בחיבורינו רידב"ז דאע"פ שלא נשתייר שו"פ במע"י שוה פרוטה לעולם אפי' בדלא נשתייר רק שוה חצי פרוטה ממע"י מ"מ שו"פ משום שעי"ז נקנה הגוף רק ע"י קנין הגוף לא מצית להתקדש משום דלא נקנה הגוף בלא שטר שיחרור ע"כ צריך הגירעון כסף אבל לעולם הוא שו"פ משום קנין הגוף וכ"כ בס' פנ"י ז"ל א"כ להת"ק דגוף ממין הנמחל א"צ להיות בעין רק כיון ששו"פ הנאת מחילת המלוה שאינו בעין מקודשת א"כ ה"נ למה צריך לשייר במע"י ובגירועיה שו"פ הא אפילו כשלא שייר רק חצי פרוטה נמי יהא שוה הנאת מחילת מלוה של חצי שוה פרוטה הוה שו"פ משום הקנאת הגוף אלא ע"כ דס"ל כרשב"א דבעינן שיהא בהנאת מחילת מלוה ממון הנמחל בעין אבל אם אינו בעין לא מהני אפילו ששוה הנאת מחילת מלוה פרוטה אבל מכיון דגוף הממון הנמחל אינו בעין לא מהני וא"כ הכא כיון דלא נשתייר במע"י שו"פ כיון דבהקנאת הגוף לא מצי לקדשה רק בהגירעון וכיון דבהגירעון לא נשתייר שו"פ אע"פ ששוה המחילת גירעון הזה שו"פ משום הקנאת הגוף לא מהני כיון דאינו שו"פ א"כ אינו בעין ע"כ לא מהני מה ששוה הנאת מחילתה שו"פ אבל אי היה ס"ל כהת"ק דהנאת מחילת מלוה מהני אף דגוף ממון הנמחל אינו בעין א"כ למה צריך לשייר שו"פ הא אפי' כשלא נשתייר רק חצי שו"פ והוי גוף הגירעון אינו בעין מ"מ מה בכך הא שוה פרוטה הנאת מחילת הגירעון הוה ור"י בר"י ס"ל דהא דמתקדשת בגירעון הוא בהנאת מחילת מלוה א"כ אם ס"ל כת"ק דלא בעינן גוף ממון הנמחל בעין רק כיון ששוה פרוטה הנאת מחילה מהני א"כ למה בעינן שו"פ בגירעון הא הנאת מחילת מלוה של הגירעון לעולם שו"פ אפילו גוף הגירעון אינו בעין כגון דלא שוה רק חצי פרוטה נמי מהני אלא ע"כ ס"ל כרשב"א וע"כ בעינן דגוף הגירעון יהא בעין ודוק: